ביקורת משחק – Spelunkers Party

Spelunkers Party הוא כותר חדש על קונסולת ה-Nintendo Switch. האם מדובר בעוד הצלחה או שמא בקטסטורפה מוחלטת? צללנו למערות המשחק כדי לברר.

עבודתם של מבקרי משחקים היא לא תמיד קלה. ישנה דרישה מתמדת להסתכל בעין ביקורתית ועירנית על המון צדדים של כותרים שונים, להיות בעל ידע נרחב ומעמיק בתרבות הגיימינג לדורותיה וגם צריך קורטוב של יצירתיות במהלך הכתיבה עצמה. לפעמים משחקים טובים כל כך שמעבר ללהגיד "גם החלק הזה מצוין" אין מה לחדש. לפעמים המשחקים כל כך בינוניים שהמוח מתייבש והביקורת עוברת חבלי לידה קשים. אבל לפעמים מקבלים משחק כמו Spelunkers Party ואז הכל הרבה יותר קל מסיבה אחת פשוטה – Spelunkers Party כל כך גרוע שהכעס הטהור שנובע מהסבל אותו חוויתי בזמן המשחק פשוט מכתיב לאצבעות באופן אוטומטי.

סדרת Spelunker קיימת עוד מימי ה-Atari העתיקים, אי שם בשנות השמונים המוקדמות. בגדול היא עוסקת בחבורה של חוקרי מערות שאמורים לאסוף כמה שיותר שלל ואוצרות במשחק בסגנון הפלטפורמה. בשנים האחרונות היא עושה סוג של קאמבק מוצלח יחסית, ומנסה את מזלה גם על קונסולת ה-Nintendo Switch הלוהטת. ובכן, לא. ממש לא. המזל ממש לא עבד פה. מדובר באחד הכותרים הגרועים ביותר שיצא לי לשחק מזה שנים. מדובר במשחק כל כך איום ונורא שאפילו על פלטפורמה כמו מכשירי מובייל היה צריך להתבייש להוציא אותו.

נתחיל מהדבר הברור ביותר – המשחק נראה זוועה. בגדול, אם לתאר את ה"עיצוב האומנותי" הלא קיים של הקטסטרופה הזאת, מדובר בניסיון עצוב ופתטי לחקות את הסגנון של סדרת Animal Crossing. הדמויות של Spelunkers Party נראות כאילו הרכיבו אותם ילדים בגן, ואני מדבר על הילדים האלה שיושבים בצד ועסוקים בעיקר בלאכול את הנזלת של עצמם. המערות עצמן בהן נבלה את רוב המשחק נראות גינריות לחלוטין, עם אפס עניין, והמון חלקים שחורים שפשוט לא טרחו למלא. מדובר במשהו שמשדר עצלנות אינסופית של המפתחים וחוסר אכפתיות כלפי הקהל.

היה אפשר לחשוב שאולי מילא, המשחק לא נראה מדהים אבל לפחות הוא כיפי. אז זהו, שלא. מדובר במשחק פלטפורמה מהסוג הגרוע ביותר. הדמויות מרגישות מגושמות, זזות באיטיות מעיקה ובצעדים קטנטנים. הקפיצה שלהם, היכולת המרכזית של כל גיבור משחק פלטפורמה, הייתה מביישת גם חלזונות. הם מסוגלים להתרומם אולי סנטימטר וחצי מהקרקע לפני שאמא אדמה קוראת להם לשוב בעזרת כוח הכבידה. איך אנחנו אמורים לעבוד מכשולים כשהדמות הראשית מתקשה לנתר מעל אבנים בגובה הקרסול שלה? ורק כדי להכעיס, ניסיון קפיצה לא מדויק לא מאפשר לשחקן לבצע תיקון בעודו באוויר אלא מביא לפסילה מיידית. זה אומר שאם לא קפצנו בדיוק מהפיקסל שהמפתחים תכננו נאבד חיים.

אם להוסיף חטא על פשע, השלבים עצמם מתבססים על לחץ זמן. השחקן צריך לרוץ מנקודה לנקודה כדי למלא את הטיימר שתמיד הולך ואוזל לו. מצד שני, המטרה העיקרית במשחק היא חקירה מעמיקה של השבילים השונים בשלב. שני הדברים הללו נוגדים אחד את השני באופן מוחלט. אם מעודדים אותי לחפש אוצרות חבויים, למה אני צריך להיות בלחץ זמן? ואף יותר גרוע, לפעמים הזהב נמצא במחבוא כל כך עמוק שאפילו עם מד זמן מלא אני לא יכול להגיע אליו ובחזרה – המשחק דורש ממני לאבד פסילה כדי לקבל ניקוד מלא. זו פשלה תיכנונית בעיצוב השלבים ברמה הבסיסית ביותר.

בין לבין המשחק מציג כמה מכאניקות מוכרות לז'אנר שמבוצעות באופן נוראי. ישנם מספר אויבים איתם צריך להתמודד בעזרת ארסנל נשקים מוגבל, אך גם פה זה מרגיש כאילו צריך להאבק עם השליטה במשחק כדי להתגבר עליהם. בשלבים מסויימים לאורך ה"הרפתקה" הזאת חשתי כאילו האתגר הגדול כאן הוא להתגבר על הליקויים בתיכנות ובעיצוב המשחק ולא במכשולים עצמם, שלא לדבר על הסבלנות ההולכת ופוקעת שלי.

למשחק יש מצב של שיתוף פעולה בין שחקנים, גם מקומי וגם ברשת. הבעיה היא שברגע שהמשחק עובר למסך מפוצל, הגראפיקה שהייתה גרועה משתפרת בגלל העובדה הפשוטה – אי אפשר לראות יותר כלום על המסך. החלוקה המחודשת דורשת מהשחקנים לשבת במרחק של חצי מטר מהמסך אם הם רוצים להבין מה הם רואים בכלל. זה מאוד נחמד שהזוועה הויזואלית הזאת לא שורפת לנו יותר תאים במוח, אבל מצד שני מדובר בדקות חיים יקרות שלא ישובו עוד.

אם אפשר להגיד משהו חיובי באמת על המשחק הוא שאין בו תשלומים נסתרים. אני לא יודע מה יותר עצוב – העובדה ש-Microtransactions הפך להיות עניין כל כך תדיר בתעשיית הגיימינג שהעובדה שהוא לא קיים זאת נקודה חיובית לכשלעצמה או שזה הדבר הכי חיובי שאפשר להגיד על Spelunkers Party. כך או כך, אין חשש להוציא כסף נוסף על המשחק הזה מעבר לתשלום המקורי. הבעיה היא שהמחיר של המשחק כרגע הוא 29.99 דולרים בחנות הדיגיטלית של Nintendo, ואלו הם לפחות 50 דולרים יותר ממה שהייתי מוכן לשים מכיסי הפרטי על התקלה הדיגיטלית הזאת.

ל-Nintendo Switch יש כמה מהכותרים הבלעדיים הטובים ביותר שיצאו בשנה האחרונה, ועוד מספר לא מבוטל של משחקי אינדי איכותיים. הקונסולה הולכת ומצדיקה את מקומה בשוק בתור אחת מפלטפורמות הגיימינג הטובות אי פעם עוד לפני יום ההולדת הראשון שלה. מצד שני, משחקים כמו Spelunkers Party הם בדיוק הדבר שממנו Nintendo צריכים להימנע. מדובר במוצר ירוד שמריח מחוסר אכפתיות והשקעה של כל הצוות שיצר אותו. אני גיימר כבר למעלה מעשרים שנה ואני יכול לספור על יד אחת כמה משחקים גרועים יותר יצא לי לשחק. אין מה לחשוב פעמיים – פשוט לברוח כמה שיותר רחוק מ-Spelunkers Party, ולא להסתכל לאחור.