מן, ספיידרמן – ביקורת הסרט ספיידרמן: רחוק מהבית

רגע לפני שאנחנו סוגרים עוד פרק ביקום הקולנועי של מארוול, אנחנו יוצאים לטיול שנתי עמוס בהרפתקאות עם אחת מדמויות הקומיקס האהובות – ספיידרמן, השאלה הראשונה שנשאלת בכל העסק הזה היא: האם הסרט יוכל לבלוט ולקבל את הספוט הראוי או שהוא יעלם בצל של ״סוף המשחק״, הסרט הקודם בסדרה? תארזו שקית במבה, כבדו את החברים ובואו נצא לדרך. 

4 חודשים אחרי הסרט הקודם ביקום הקולנועי של מארוול – הנוקמים: סוף המשחק״ (למי שרוצה להיזכר, כאן הביקורת) שהפגיז בקופות וקיבל שיחרור נוסף עם עוד כמה תוספות, מגיע הסרט שמצד אחד סוגר סופית את השלב השלישי ומצד שני מראה לנו שעדיין יכולים להיות סרטי קומיקס מהזן של Stand alone. 

אז אחרי סרט כה גדול ומרגש כמו Endgame, אנחנו זוכים לקבל בהרפתקאה נוספת את החבר השכונתי שלנו, הלא הוא ספיידרמן, וכבר כשנדמה שחשבנו שראינו הכל, אנו מופתעים לגלות שיש עוד הפתעות ביקום הקולנועי של מארוול.

‎ספיידרמן הוא ללא ספק אחת הדמויות היותר מוכרות והמוערכות בעולם של מארוול, והן בכלל בעולם הקומיקס. הוא בין גיבורי העל שזכו ליותר הערצה, שהובילה להמון סרטים ביכוכבם של מספר שחקנים לגילום ספיידי ו(משום מה) בין המעריצים מתחוללת מריבה מי יותר טוב, אבל ללא ספק המוצליח ביותר הוא ככל הנראה של טום הולנד. אחרי הכל, הוא זכה להיות חלק מהנוקמים והיקום הקולנועי של מארוול שכולנו חיכינו לו. כעת גיבור העל הצעיר זוכה לקבל הרפתקאה נוספת באותו יקום ענק שבמקום מסוים אפילו מרגיש כמו מחווהֿסוג של פרודיה על סרטי מרגלים רק בצעיר יותר וגיבור על יותר.

‎לאחר אירועי Avengers Endgame, כל אלו שנעלמו להם לפני 5 שנים שבים. מה שהיה קרוי עד לאותו הרגע ה-Snap הפך ל-Blip. כל מי שזכה להישאר ולהמשיך הלאה בחייו לפתע זכה לקבל את אהוביו פעם נוספת, והעולם עדיין לא יודע איך לעכל ולהתמודד עם זה.

‎כך גם פיטר (טום הולנד) וחבריו, שרובם נעלמו ושבו לאותה נקודה לאחר 5 שנים. בבית הספר שלהם החליטו להוציא אותם לטיול קצר ברחבי אירופה הקלאסית לא כולל עצירה בקזינו וחלוקת שוקולדים בטיסה, ועל הדרך ידידנו הצעיר פיטר מתכנן להצהיר על רגשותיו בפני אהובת ליבו, אם ג'יי (זנדאיה). כמובן שהכל סוג של מתפוצץ לו בפרצוף ומטיול חובק אתרים זה הופך למלחמה על עתיד העולם כאיום חדש שמגיע (פאוזה דרמטית), בצורת האלמנטים, שמאיימים כעת להחריב את העולם כולו כמו שהם עשו ביקומים אחרים.

‎לעזרתו של פיטר ניצבים ניק פיורי (סמואל אל ג'קסון) ומריה היל (קובי סמולדרס), שמגייסים את אותו ללחימה ההולכת וגוברת נגד אותו איום חדש על דרך הוא פוגש לראשונה את קוונטין בק (ג'ייק ג'ילנהול), שזוכה לכינוי מיסטיריו. ביחד עליהם להביס את כל האלמנטים לפני שיהיה מאוחר מידי ולהציל את כדור הארץ והאנושות. שרק עכשיו התחילה לחזור לדרכה אחרי כל הכיף ב-Endgame. נדמה שעל כתפיו של פיטר מונחות ציפיות לעמוד בנעליו של המנטור שלו ששם אותו כיורש (ואם לפחות בעיניו עצמו) ועד סוף הטיול גם להציל את העולם מהשמדתו וגם להשיג את הבחורה.

‎אם אתם חושבים שראיתם הכל ביקום הקולנועי של מארוול, אתם טועים לחלוטין. נכון שמאוד קשה להתעלות על סצינת הקרב המרשימה והמרהיבה שזכינו לה ב-Endgame, אבל המוחות היצירתיים בסטודיו של מארוול ממשיכים להמריא אל השחקים.

‎מבלי יותר מידי ספוילרים, רק אגיד לכם שיש כאן מספר סצינות עם חשיבה ענקית מאחוריהן. והתוצאה פשוט מעוררת בך אדרנלין מטורף. בין החשיבה וביצוע היה סינכרון כל כך מושלם, עד לכדי כך שאתה נשאב לתוך הסיטואציה, ותוהה לעצמך מה היה קורה אם אני הייתי שם.

‎ההנאה צרופה וכרוכה גם באווירה הקלילה והכיפית של איש העכביש. אחרי הכל, נדמה שספיידרמן של הולנד פשוט לקוח ישירות מדפי הקומיקס שעליהם גדלנו, ולמרות כל המצב הלא פשוט. מארוול מוצאים תמיד את הזמן הטוב ביותר להשחיל בדיחות, במיוחד עם גיבור שלא ממש מסוגל להישאר בשקט, מצד שני לא פעם הרגיש לי שהספיידי התורן מעט יותר ״כבד״ מבעבר והבדיחות פחות מהירות וחדות, יכול להיות שאולי החליטו להשאיר את זה לדדפול ולספיידרמן – השאירו הומור שמחפה על פוסט טראומה מטורפת. את קטעי האקשן אנו חווים ממש כמו בסרטי בונד (ולא משנה מי מגלם את הסוכן) במספר לוקיישנים מרהיבים ברחבי אירופה, החל מוונציה ועד פראג ואם תקשיבו טוב גם תשמעו שם תיירים מישראל (אני צוחק…), סצנות האקשן נעשו כראוי לספיידרמן הכוללות מהירות, זריזות, פיצוצים וכל מה שכיף לראות או לקרוא את ספיידרמן.

‎גם מבחינת הנבלים אנחנו מקבלים כאן הצצה לכמה דמויות קלאסיות מהקומיקס שעשו את המעבר אל המסך ובהן היידרו מן עם כוחות מים ומולטן מן שמתיך כל דבר וכמובן עוד כמה וכמה ואם כבר מדברים על דמויות משנה (לא כולל סם ג׳קסון), אני חייב להוריד את הכובע בפני ג׳ייק ג׳ילנהול על תפקידו כמיסטריו. כשהוא נבחר לשחק את הדמות. הזאת – ידעו שהוא יצליח להפיח בה חיים הרבה יותר טוב מאשר על הדפים, שם (בעיניי) הוא אחת הדמויות היותר שטוחות עם מניעים יחסית טפשיים וכאן בסרט ג׳ייק הצליח לקחת אותו כמה צעדים קדימה ובמילים אחרות – הוא ההפך הגמור מג׳יימי פוקס ששיחק את אלקטרו – חד, מדויק, עוצמתי ו… טוב, אתם כבר תראו לבד.

הסרט כאמור מצליח לשלב כמה אלמנטים ועל הדרך לשמור על נאמנות לדפים הצבעוניים, יש לנו כאן סיפור קומיקס קלאסי של נבלים עם כוחות סופר על שרק רוצים לעשות נזק מול הסופר גיבור הצנוע + סרט אקשן מהיר ובועט (שאולי לעיתים חוטא בסצנות טיפה יבשות והומור של ״בכוח״, אבל אסלח לזה) שיכול להתאים בול גם כסרט ריגול עכשווי + הדילמה וההתמודדות עמוסת הקונפליקטים שגרמו לקהל להתאהב מלכתחילה בספיידרמן, סיפור של נער בתיכון עם כוחות על שצריך להתמודד לא רק עם נבלים בעלי כוחות ופסיכוזת אלא גם עם בעיות היום יום של בני נוער הכוללים התאהבות, מצב חברתי, התמודדות עם בריונים, דילמות, מבוכה מול קרובי משפחה ועוד. כמו שאמרתי – לקחו את כל האלמנטים הנכונים וערבבו להצלחה אחת.

שורה תחתונה – הסרט ספיידרמן: רחוק מהבית (או כמו שאומרת הבדיחה, לא קל״ב) מגיש לנו סיום פייז כראוי ל מארוול עמוס אקשן, הומור, חוויות ובגדול כיף. טום הולנד ממשיך להיות ספיידרמן מעולה ואפילו זנדאיה בתור MJ התחילה להתחבב עלי, ג׳ייק ג׳ילנהול מפגיז ושאר הדמויות מצליחות לספק תמיכה מעולה לדמות הראשית ולכל מה שקורה במהלך הטיול. מצד שני, במקום מסוים, מרגיש לי שהסרט שוחרר מהר מדי אחרי Endgame ולא קיבל מספיק זמן ״צינון״, דבר שעלול לפגוע כי אנשים מצפים להמשיך ולראות סצנות מגה מפוצצות ומאפיות, דבר שקורה ב-לא קל״ב, אבל פחות.