סטארטרק אל האינסוף -זה (הסרט) אשר קיווינו לו *ספויילרים!*

סטארטרק אל האינסוף, הסרט החדש בסדרה האהובה הגיע בדיוק בזמן לחגיגות ה-50 לשידור הפרק הראשון של הסדרה המקורית ונותן למעריצים ולמי שלא סיבה לחגוג

בסצינה האחרונה של סטארטרק אל האינסוף אנו שומעים את כל הצוות החדש מדקלם את משימתה של האנטרפרייז ולאחר מכן את המנגינה המקורית שליוותה את המילים האלו בפתיחת כל פרק. הכתוביות מתחילות לעלות והמנגינה משתנית בהדרגה למנגינה שליוותה אותנו במהלך הסרט. הרגע הזה מדגים בעיניי את הרוח והנשמה מאחורי הסרט הזה ואת השילוב בין החדש שקיבלנו מהסרטים הקודמים של ג'י ג'י אברמס ואת הסדרות המקוריות וכל מה שמלווה אותם. זה כל כך חשוב שרגע לפני חגיגות החמישים לשידור הפרק הראשון בסדרה (לא כולל הפיילוט שהופיע אחר כך בתור חלק מפרק אחר) ולפני החזרה של המותג לסדרת טלוויזיה שתשודר בארץ בנטפליקס, קיבלנו הוכחה שאפשר להפוך את סטארטרק לפופולרי ומתאים לקהל המודרני בלי לוותר על הלב והנשמה של הסדרה.

העלילה מתרכזת במשימה שמשתבשת עבור הצוות האהוב שלנו, והספינה האהובה שלהם שמתרסקת/מתפרקת על כוכב לא מוכר, שם רוב הצוות ששרד את המתקפה נלקח בשבי על ידי נבל חדש בשם קראל, המגולם על ידי אידריס אילבה, שמחפש פריט מסויים שנמצא על סיפון האנטרפרייז ומאוד לא אוהב את הפדרציה. קירק ועוד כמה קצינים בכירים מצליחים להתחמק משבי ונעזרים בחייזרית מקומית בשם ג'איילא, המגולמת על ידי סופיה בוטלה, בניסיונם לשחרר את חבריהם לצוות בזמן שסולו ואוהורה מנסים לברוח משבי מתוך הבסיס של קראל. בניגוד לשני הסרטים הקודמים, ובדומה לחומר המקור, המסר והאידיאלים של סטארטרק אל האינסוף מלווים את העלילה בתור חלק בלתי נפרד. בהתחלה נראה כאילו העימות הוא בין הפדרציה לביקורת על הקולוניאליזם שמובנה בהתנהלות ובחקירתה את החלל הלא ידוע והתערבות בנעשה הרחק מהטריטוריה ה'טבעית' שלה. הטוויסט בעלילה, שאפשר לנחש אותו משלב יחסית מוקדם בסרט, מסיט את הדיון לאיום על החזון המקורי של ג'ין רודנברי, יוצר הסדרה המיתולוגי, ואמונתו שעם ההתקדמות הטכנולוגית תבוא גם התקדמות מוסרית והאנושות תגיע למצב של שלום ואחווה. קראל, בהתנגדותו לחזון הזה של הפדרציה והסדרה, טוען שמלחמה היא המצב הטבעי של האנושות (וכמובן גם מינים דומים אחרים) וההתקדמות שהפדרציה השיגה מאז הקמתה אינה מועילה. בזמן שאנשי צוות האנטרפרייז מאמינים באחדות שלהם ודואגים אחד לשני, קראל מנצל את האחווה ביניהם על מנת לנצח אותם. חבל שלא הייתה כאן התמודדות אמיתית עם הביקורת הראשונה על הפדרציה, אבל מהצד השני, מלבד חלל עמוק תשע לא הייתה התמודדות אמיתית כזו בכל הסדרות והסרטים.

מעבר לעלילה הסיפור גם מתמקד בדמויות וביחסים ביניהם. אחת מהבעיות הרבות של הסרט שקדם לסטארטרק אל האינסוף, היתה חזרה על התפתחות הדמויות מהסרט הראשון ומכך שלא האמנתי שהצוות, ובייחוד ספוק וקירק, הם יותר מסתם צוות אלא משפחה. כניסתו של הבמאי ג'סטין לין, שגם הוציא מתחת לידיו סרטים רבים בסדרת "מהיר ועצבני" תרמה לאמונה בצוות כמשפחה, למרות שבניגוד לסרטים הקודמים, אין לנו שלוש עונות בטלוויזיה להישען עליהם. אנשי הצוות מכירים, מאמינים, אוהבים ובוטחים אחד בשני. העימות בין ספוק וקירק, הבסיס הנרטיבי שעומד במרכז כל הסרטים החדשים ולא מעט מהקודמים, מתרחש מתחת לפני השטח. אנו יודעים שקירק שוקל לוותר על הפיקוד על האנטרפרייז, ומפחד מהתגובה של ספוק. ספוק שוקל לעזוב את סטארפליט (הזרוע הבין חללית של הפדרציה)  על מנת להמשיך את המורשת של השגריר ספוק (הדמות המקורית של ליאונרד נימוי שחזר אחורה בזמן) ולעזור לשקם את הגזע הוולקני – מה שגם מטיל צל עבה על יחסיו עם סגן אוהורה. הקונפליקט בין השניים מתרחש בלי שהם יספיקו אפילו להעלות את הנושא ביניהם אלא רק בהתייעצות עם דמויות אחרות.

בניגוד לגישה של האויב בתוכנו, סטארטרק אל האינסוף לא מנסה לחקות סיפורים וסצינות מהסדרה או הסרטים המקוריים אבל עדיין שואב השראה רבה מהם. כשאיירון מן יצא לפני שמונה שנים הוא היה סרט הקומיקס הראשון בעידן המודרני שהשתמש במלא אזכורים, גלויים יותר ופחות לחומר המקור. כך בדיוק התנהלו סיימון פג, דאג ג'ונג וג'סטין לי. האזכורים הקטנים עשו לי כל כך טוב במהלך הצפייה אבל אין שום סיבה שהם יפריעו למעריצים החדשים של המותג שראו רק את הסרטים הקודמים. הסרט מקדיש זמן ומכבד את ליאונרד נימוי שנפטר לפני למעלה משנה, הסצינות בו זאכרי קווינטו, המגלם את ספוק הנוכחי, מדבר על מותו של השגריר ספוק יכולות להתפרש כהשחקן עצמו, ואולי כל ההפקה, אשר מנסים להמשיך את דרכו של נימוי ושל הסדרה המקורית. באחת מהסצינות, קווינטו פותח תמונה של צוות האנטרפרייז המקורי, בהרכב מלא ובגיל מבוגר (על פי המדים אפשר לראות שמדובר בתמונה מהפקת אחד הסרטים הישנים) והשילוב של שמחה וכאב הורגש לא רק בדמות אלא גם בקהל המעריצים. אנטון ילצ'ין, שנפטר קצת לאחר סיום הצילומים של הסרט, מופיע בסרט כמו שהוא היה אמור להופיע לפני התאונה שלקחה אותו ממנו והאזכור לכך מופיע רק לפני כתוביות הסיום של הסרט, לאחר הכתובית לזכרו של ליאונרד נימוי. יוצרי הסרט החליטו, ובצדק לטעמי, לא לשנות כלום ורק להוסיף כתובית פשוטה – עבור אנטון.

הגלקסיה שלנו מעולם לא נראתה יפה כל כך, ג'יי ג'יי אברמס יודע לעצב אבל ג'סטין לין הגיש לנו עולמות צבעוניים ומקוריים וטכנולוגיה מפתה. כבר הספקתי לשמוע טענות נגד הסרט על כך שהוא מעתיק חזונות ויזואלים מסרטים אחרים ולא מחומר המקור. למשל, ישנה סצינה לקראת סוף הסרט שמזכירה מאוד את המשחק של אנדר. אבל מדובר כאן במכנה המשותף של מדע בדיוני – כיצד המדע משנה את התפיסה שלנו, החיקוי הוא של העיצוב מהסרט אלא מהרעיון שמופיע בספר ויותר המאז שראיתי את הסרט – השאלה העיקרית המטרידה את רוב המעריצים היא האם מדובר בסרט טרקי. התשובה שלי היא כמובן חיובית. יותר מזה, הסרט הזה עונה יותר טוב על הדרישה שעמדה בפני אברמס בסרט הראשון לפני 7 שנים – להפוך את סטארטרק למותג שיתאים לקהל הרחב. סטארטרק אל האינסוף עונה על הדרישה הזו בלי לוותר על מה שהפך את הסדרה למה שהיא. סצינות האקשן משנות השישים, CGI מיושן וזול משנות התשעים אינם לב המותג – לא שאין בסרט אהבה גם לדברים היותר שטחיים מהסדרה המקורית. ככה אני גם מפרש את המאבק האידיאולוגי בין קראל לבין הפדרציה, המיוצגת על ידי סגן אוהרה – האם דרכה של הפדרציה יכולה להיות רלוונטית או שמא עלינו לחזור למשהו יותר מיליטנטי ולהניח את ערכי האוטופיה והדיונים האלגורים של ג'ין רודנברי מאחורה (אני מסתכל עליך סטארטרק האויב בתוכנו). אני מקווה שהסרטים הבאים יכנסו לעובי הקורה וידונו בחסרונות האמיתיים בפדרציה, אבל עד אז, או עד שאזכה לראות את וויל סמית' מגלם את קפטן סיסקו אני שמח מאוד במה שזכינו לקבל במתנה עבור חגיגות היובל.