האימפריה מכה שנית בשנית – ביקורת הסרט "מלחמת הכוכבים – אחרוניי הג'דיי"

חיכינו וחכינו והנה הוא סוף סוף נחת – הסרט החדש בסדרה הותיקה Star Wars: Episode VIII The Last Jedi.
הציפיה כמו תמיד בשמיים ולו רק בגלל כל הטריילרים שראינו והעיפו אותנו אל גלקסיה רחוקה רחוקה עם כל הרמיזות והקריצות לגבי כל השאלות הכי ענקיות אלא גם בגלל שזה… Star wars.
אז תפרסו כנפיים, כנסו למבנה ושהכוח יהיה איתכם.

את הסרט ראיתי עם בן דוד שלי, הוא בן 16 ואני 36, ביננו מפרידות 20 שנה וכל אחד נמצא בעולם אחר לחלוטין, הוא חזק באינסטוש ואני שולח סרטונים של חתולים בפייסבוק כי זה משעשע, אך עם זאת מגיע לו הרגע ששניינו יושבים אחד ליד השני ולא כי יש ארוחה אלא בגלל אותה תשוקה משותפת – Star wars, סאגת החלל שלקחה את כולם בסיבוב בפחות מ-12 פרסקס.

אחרי שלוקאס פילם נקנו ע"י דיסני, רבים חששו שמשהו הולך לקרות לסדרת הסרטים הכה מוערצת ואהובה, למזלנו "הכוח מתעורר" סיפק את הסחורה ופתח את הסאגה השלישית תחת בימויו של ג'יי ג'יי אברהמס באהדה ואהבה אפילו אם זה הרגיש לעיתים כמו רימייק או משהו בסגנון של "זה נראה לי מוכר" מ-Star Wars: Episode IV – A New Hope כנראה שיש סיבה, ויכול להיות שסיבה היא – שהקודקודים למעלה בדיסני הבינו לחלוטין את הפוטנציאל הקיים ורוצים שקהל צעיר וחדש "יתמכר" ויחווה את אותן תחושות עצומות שהקהל הותיק חווה (ומאוד לא רוצה שיהרסו לו אותן), ועל הדרך גם לסלול את הכביש אל עלילות חדשות שיכולות להתפתח לאיפה שרק מתחשק להם, לחזור לרגעים בסאגה הארוכה בת ה-8 פרקים (בינתיים) והכל באין ספור סרטים, סדרות ומרצ'נדייז, כשהתוצאה: מכירות עולות ומעריצי Star wars מקבלים עוד עוד דברים להתבחבש איתם.
אני בעד!

אז אותה תחושת דה-ז'ה וו שפגשנו ב"כוח" חוזרת גם הפעם בסרט החדש The last Jedi שביים וכתב ריאן ג'ונסון. בלא מעט סצנות מרכזיות, גדולות ואפילו אייקוניות הורגש שכאילו נלקחו מהסרט שהפך את סדרת הסרטים הזאת למה שהיא – Star Wars: Episode V – The Empire Strikes Back ואפילו כמה סצנות מ- Star Wars: Episode VI – Return of the Jedi. אך עם זאת, המטרה בגדול הושגה וגם הקהל הותיק שנתלה בכל פרט ופרט וגם הקהל הצעיר והחדש ששואב כל פרט קיבלו את מנת ה-Star wars שרצו ואפילו הרבה יותר ממה שציפו.

הסרט ממשיך בדיוק מאותו מקום בו הפסקנו בפעם שעברה בניגוד לסרטים אחרים שתמיד עוברת איזו תקופה, ריי (דייזי רידלי) עומדת פנים מול פנים עם לוק סקייווקר (מארק האמיל) שמתחבא בקצה הכי רחוק של הגלקסיה, החרב הותיקה מושטת קדימה, נעימת הכוח מתנגנת ברקע, חלומות על לימודי הכוח והפיכה לג'דיי מהדהדים בליבה של ריי. בזמן שאנו חוזרים להתרגש מהמעמד אנו מגילם שהמרד שמובל ע"י הגנרלית ליאה אורגנה (קארי פישר ז"ל) לא במצב מי יודע מה (בלשון המעטה), פו במשימת התאבדות, פין עדיין מעולף וקיילו רן לא ממש סגור על עצמו ורוצה להוכיח לסנוק שיושב לו על הוריד שהוא ראוי ואפילו אכזרי יותר מויידר עצמו.

מה שאדיר בכל סאגת הסרטים הזאת שלצד כל סצנות האקשן שכל אחד ואחת מחכה לראות כמו קרבות בין חלליות, מורדים ב-Storm troopers, לייטסייבר ועוד, יש גם את נושא הסיפור הכל כך עמוק שהצליחו לקחת אותו אלפי שנים אחורה כשהוא רווי סיפורי קונפליקט והתמודדות (לטוב ולרע) ומעברים מצד לצד בכוח כשכל מעבר מפר את האיזון. ב- Star Wars: Episode III – Revenge of the Sith אנאקין חתך לצד האפל, ב- The Empire Strikes Back לוק תחת הדרכת יודה התמודד עם המחסומים שלו והפך לג'דיי וכעת מגיע התור של ריי להתמודד עם הרצון שלה להיות ג'דיי וכך לעזור להציל את הגלקסיה ועם כל זה גם לעמוד פנים מול פנים עם הפיתוי של הצד האפל ולגלות מי הם הוריה.
הקונפליקטים הנוספים שאנו נתקלים בהם זה הפקפוק העצמי של קיילו רן הודות לתמיכה האוהבת של סנוק, שגורם לו להרהר במחשבה של האם למשיך ולהיות עוד יותר קר ורצחני או לחזור להיות בן סולו, וכמובן הקונפליקט של לוק סקייווקר שמאמין שמסדר הג'דיי צריך להסתיים. כמו שהבנתם כל קונפליקט נמצא על הקו הדק בין סרט עמוק ומדהים (כמו בטרילוגיה הראשונה שיצאה) לבין זול ומאולץ (כמו 2 הסרטים הראשונים בטרילוגיה השנייה), לשמחתי הם הצליחו בסרט הזה לטפל, להנגיש ולעשות את זה עם לא מעט מחוות הומאז' לסצנות המקוריות עם המון חן, קסם וייחודיות.

לאורך כל הסרט הצופה חווה קסם חדש ויפיפיה עם ניחוחות של קלאסיקה, הממלאות את הגוף ברטטים וצמרמורת, אך עם זאת הסרט לא חף מרגעים של  "מה לעזאזל ראיתי עכשיו", מספר סצנות שיושבות תחת הז'אנר של "מאולץ\הכנסנו כי לא היה לנו רעיון אחר\היינו תחת השפעת סמים״. נכון שזה סרט מדע בדיוני ואין ממש גבולות לדמיון אבל מסרט בסדר גודל שכזה עם חשיבות וחשיבה עמוקה כל כך מאחור – פשוט לא יכולים להגיע למקומות שכאלה, הם לא יכולים לברוח לכאלה קלישאות פשוטות. מחשש לספוילרים אני נמנע מלדבר על זה או לכתוב על זה כאן, אבל כשתראו – תבינו, ואם ראיתם – אתם מבינים למה אני מתכוון.
בנוסף, בלא מעט מקרים הסרט הרגיש כאילו משהו לא מהודק שם, העלילה התחילה לאבד אחיזה ותחושה של בלבול התעוררה (יחד עם הכוח) אך עם זאת זה הצליח להסתדר ולחזור ל-fun שלשמו התכנסנו כאן.

אל תוך כל זה תכניסו דמויות שגם מצד אחד הן כיפיות, זורמות, ממלאות את תפקידן העלילתי בסאגה הזאת כמו שצריך ומצד שני גם פה יש לא מעט הקבלות ל-empire שמעלות חיוך ויודעים מה, גם ממש אזכורים לרגעים סופר משמעותיים, שחלקם היו ממש מחווה מרגשת לקארי פישר שנפטרה בזמן צילומי הסרט. Fun fact – אף סצנה של קארי פישר לא נחתכה (דבר שמסביר דבר או שניים). בנוסף אי אפשר לפספס את זה שאת הסרט מובילות נשים בהבדל גמור לשתי הסאגות האחרות, ולא שחקניות, אלא גם מבחינה עלילתית. ריי עם סיפור החיבור לכוח שהייתה דמות נפלאה שסוללת את הדרך לקראת הדור הבא של ג׳דיי/ סית׳ והתמודדות עם שאלות הרות גורל. הגנרלית ליאה אורגנה, אדמירלית הולדן וקפטן פאזמה מילאו את תפקידן המיליטנטית באופן מדהים ואפילו רוז טיקו הייתה דמות חביבה. המשותף לכולן זה שהן הובילו את הדמויות הגבריות שהובילו בעבר, ריי את לוק וקיילו, ליאה הייתה הקונטרה לפו (הזכיר מאוד את הדינמיקה בין האן וליאה) ורוז שהובילה וחיזקה את פין בהרפתקאות שלהם. עדיין אי אפשר להתעלם מזה שלוק היה לוק כמו שצריך ולעיתים הזכיר מישהו אחר בתקופה אחרת, קיילו היה לרגע מעניין ויוצר אמפתיה ואז הפך לאנאקין ואז שוב קיילו וסנוק… פשוט היה סית׳ אדיר. כל הדמויות היו מגוון מושלם של חלקי פאזל שפשוט יצרו תמונה מדהימה ומרהיבה גם אם לא ממש התאימו.

מי עוד משתתף בסרט אתם שואלים?

• דייזי רידלי – ריי.
• ג'ון בויגה – פין.
• אדם דרייבר – קיילו רן.
• אוסקר אייזק – פו דמרון
• אנדי סירקיס – המנהיג העליון סנוק
• דונל גליסון – גנרל האקס
• לופיטה ניונגו – מאז קנאטה
• גוונדלין כריסטי – קפטן פאזמה
• קארי פישר – הגנרלית ליאה אורגנה
• מארק המיל – לוק סקייווקר
• אנתוני דניאלס – C-3PO
• פיטר מייהו – צ'ובאקה
• ג'ימי וי – R2-D2
• בניסיו דל טורו- DJ
• לורה דרן- אדמירל משנה אמילין הולדו
• קלי מארי טראן – רוז טיקו

שורה תחתונה – הסרט Star Wars Episode VIII – The Last Jedi הוא לא פחות מחוויית סטאר וורז אדירה, מפעימה עם המון רגעי הומור, אקשן, דרמה וכל מה שמעריץ סטאר וורז יכול לבקש. ישנם קטעים שאפשר היה לוותר עליהם או לעשות אותם אחרת. הסיפור עצמו מדהים ומעביר אותנו ממה שהכרנו עד כה לדור הבא שבתקווה יהיה מדהים.