Stardew Valley – סיקור משחק

יצאתי לבדוק איך נראים חיי הכפר בגרסתם המפוקסלת והמקסימה של Stardew Valley.

אני בן אדם עירוני לחלוטין. נולדתי בעיר, גדלתי בעיר ואני לא רואה את עצמי עוזב את העיר בעתיד הקרוב. אני אוהב את העובדה שהעיר תמיד חיה, תמיד בתזוזה, יש מה לעשות ולאן ללכת. החיים אף פעם לא מפסיקים בעיר ואני לא יכול לראות את עצמי חי אחרת. לעומתי יש הרבה אנשים שדווקא רואים בחיי הכפר סוג של אידאל. חיים פשוטים יותר, בהם אנשים נהנים מעבודת כפיים תחת כיפת השמיים, בקצב קצת אחר. לי זה נשמע כמו סיוט – אני נשרף מהר בשמש ולא ממש חובב זיעה. מצד שני, לפעמים הפנטזיה על חיים אחרים בכל זאת מצליחה לקרוץ לי, ואני מתמלא חשק לעבור לגור באיזה מושב בצפון ולעבד חלקת עגבניות. מזל שיש לי משחקי מחשב כדי לספק את הצורך הזה במקום להתאבד כלכלית.

Stardew Valley הוא בדיוק המשחק בשביל אנשים כמוני. הוא מביא לשחקנים את חיי הכפר השלווים הישר לסלון, ומכניס אותנו לנעליו של בחור צעיר שיורש את החווה של סבו ז"ל. החווה במצב לא אידאלי במיוחד, ועלינו מוטלת המשימה לשקם אותה ולהחזיר אותה לימי הזוהר שלה. מכאן והלאה המשחק פותח את עצמו בפנינו וההרפתקה מתחילה.

לפני הכל, אני חושב שראוי לציין עובדה חשובה ביותר. Stardew Valley כולו, מהפיקסל הראשון ועד אחרון התווים בפסקול, פותח ונוצר על ידי בן אדם אחד בלבד. אריק בארון (Eric Barone) המכונה ConcernedApe הוא האיש עם החזון שמוכיח במשחק הזה כשרון מדהים. המשחק מתהדר בגראפיקה מפוקסלת אבל חמודה מאוד, שמעבירה את האווירה הקלילה והחביבה שלו בצורה נהדרת. הפסקול שלו אומנם לא אפי ופומפוזי אבל מכניס את השחקן לתוך העולם ולא פעם מצאתי את עצמי מזמזם תוך כדי משחק יחד עם הנעימות שהיו ברקע. Stardew Valley עובד גם חלק וללא תקלות, או לפחות ככה הוא היה בגרסת ה-Nintendo Switch הדיגיטלית בה אני שחקתי, ומדיווחים חיצוניים נראה שגם גרסאות המחשב והקונסולות האחרות לא שונה בתחום הזה. סך הכל מדובר ביצירה מרשימה ובהישג אישי אדיר של בארון.

Stardew Valley מתבסס על לולאת משחק פשוטה מאוד. אנחנו קונים זרעים, שותלים ודואגים להם עד שהם נובטים ומבשילים לפירות וירקות, מוכרים את הגידולים שלנו וקונים בכסף עוד זרעים חדשים, טובים ורבים יותר. עם כל סיבוב של גידולים היבול גדל, ואם עשינו הכל כמו שצריך, די מהר עשרת הקישואים שהתחלנו איתם הופכים לחלקה ענקית של פלפלים, חצילים, תותים ועוד. ברגע שצוברים מספיק כסף אפשר להרחיב את תחומי העיסוק של החוויה ולהוסיף גם פרות, עיזים ותרנגולים. בעזרת כל המרכיבים האלה נבנה עוד מתקנים ונפתח גם מפעל ביתי של ייצור גבינה, קמח או מלפפונים חמוצים. כשהכל משתנה לפי עונות השנה. אבל הבסיס הוא אותו בסיס – לשתול, לגדל, לקצור וחוזר חלילה. מדי פעם אפשר לצאת גם להרפתקה קטנה במכרה הקרוב, ואולי גם להלחם בכמה עטלפים בעזרת מכאניקת קרב בסיסית ופשטנית, אבל העיקר והמרכז של המשחק הוא החווה והגידולים שבה.

פה אני אגלה לכם סוד – אין לי מושג למה זה כיף. מדובר בפעולות שהן לחלוטין מונוטוניות, חוזרות על עצמן ולא דורשות יצירתיות מחשבתית. המשחקיות הבסיסית לא מגרה את המוח עם חידות מטורפות או אקשן מדהים. מדובר בעבודת חקלאות דיגיטלית רפטטיבית וזהו. קמים כל יום בבוקר, משקים את אותם הצמחים, ממתינים להם שיואילו לגדול והולכים לישון בשעה שבע בערב כדי לעשות את אותו דבר למחרת. ועדיין איכשהו Stardew Valley שאב אותי חזק יותר מרוב המשחקים ששיחקתי בהם בשנה האחרונה. הייתי מפעיל אותו ומגלה פתאום שעברו שלוש שעות בלי שאפילו שמתי לב, כאילו מדובר במינימום קמפיין עצום של Civilization.

התעלומה הזאת, מדוע אני נהנה כל כך, העסיקה אותי די הרבה ואני חושב שאולי הפתרון הוא בקלות של הכל. משחקים הרבה פעמים משמשים לנו בתור מקלט, מקום לברוח אליו מהשגרה השוחקת של היום יום, ו-Stardew Valley לוקח את השחקנים למקום אחר, קצת זן יותר, קצת רגוע יותר, שאפשר לכבות בו את המוח ולתת לשלווה להשתלט על הכל. ההרגשה הכמעט מדטטיבית הזאת של פעולה פשוטה שמניבה תוצרים ברורים וטובים כל כך עושה טוב על הלב שפשוט לא קולטים איך שהזמן עף. אולי זה בעצם הסוד של חיי הכפר.