מוות מוחי – סיקור המשחק State of Decay 2

State of Decay 2 לא מצליח לממש את הפוטנציאל המבטיח שנראה אצל קודמו

בעת השקתו State of Decay לא היה מאוד מלוטש אך הצליח למשוך אליו עדת מעריצים לא קטנה, שאהבה מאוד את העולם הפתוח והמשחקיות המהנה שהתבססה על אגירת משאבים, בניית בסיס ולחימה נגד זומבים. לכל מי שישחק בו היה ברור שבמידה מסוימת היה מדובר במשחק שלא ממש עד הסוף את הפוטנציאל הטמון בו. עכשיו כש- State of Decay 2 כבר כאן השאלה הנשאלת היא האם הוא מצליח לממש את הפוטנציאל שלו והאם הוא מצליח להתעלות על קודמו?

התשובה לשאלה הזו היא די מורכבת. מבחינת התוכן State of Decay 2 מתעלה על קודמו בכל אופן. המשימות רבות ומגוונות יותר ועומדות לרשותכם יותר דרכים לשחק בכל משימה. אחת הטענות שניתן העלות נגד המשחק, היא שהמשימות מתחילות לחזור על עצמן לאחר זמן מה. כתוצאה מכך לשחקנים יהיו יותר סיבות להמשיך ולשחק במשחק, אך זה גם מראה שהרבה מהבעיות שהיו בשחק הראשון לא תוקנו. לכן לשחקנים ששיחקו בו ולא אהבו אותו לא תהיה סיבה לשחק ב- State of Decay 2.

גולת הכותרת של State of Decay 2 הייתה אמורה להיות מצב המשחק השיתופי החדש שרבים מהמעריצים חיכו לו, במיוחד לאור העובדה שמצב זה לא היה קיים במשחק הראשון. למרבה הצער מצב המשחק הזה לא מספק את הסחורה והוא די חסר מעוף. כל זה נובע מהצורה שבה המצב הזה עובד. שחקן אחד מארח את השחקנים האחרים בעולם המשחק שלו, מה שמאוד מגביל את אפשרויות המשחק של הקבוצה. לא תוכלו להתפצל כדי לכסות יותר שטח במהלך משימה או לבצע משימות במקביל. הסיבה היחידה להתקרב למצב המשחק השיתופי היא כדי לצבור נקודות בהן תוכלו להשתמש כדי לשפר את יכולותיכם במצב המשחק לשחקן יחיד. למרבה הצער מצב המשחק השיתופי הוא התוספת הבולטת היחידה. ללא מצב המשחק השיתופי המשחק נשאר פחות או יותר כמו קודמו, שמתמקד בניהול בסיס והישרדות באפוקליפסת זומבים.

בדומה למשחק הקודם גם פה מותה של דמות מסוימת הוא קבוע. המטרה היא כמובן להעלות את רמת הקושי של המשחק ולגרום לכם לתחושה של אובדן וצער. כצפוי המטרה הראשונה מושגת די בקלות. לעומת זאת את המטרה השנייה המשחק לא מצליחה להשיג, לדמויות אין סיפור או רקע מספיק מעניין כדי שאני אחוש אובדן וצער כשהן מתות. הדמויות עצמן הן גנריות חסרות אישיות ומדובבות בצורה נוראית. גם הדיאלוג שנכתב בעבורן משעמם וחסר תכלית. לא נקשרתי לדמות אלא ליכולות שלה ולציוד שלה וזה הדבר היחידי שהיה אכפת לי ממנו כשהן מתו.

המשחקיות ב-State of Decay 2 עוקבת אחר מסלול סדור אתם יוצאים לאחת מתוך שלושה אזורים, הורגים זומבים, אוספים חפצים הכרחיים, חוזרים לבסיס וחוזר חלילה. המסלול הזה גורם למשחק להיות מאוד משעמם וככל שתשחקו במשחק יותר כך תשימו לב לזה יותר. יכול להיות ששחקנים מסוימים, במיוחד חובבי ז'אנר משחקי ההישרדות, ימצאו את בחזרתיות הזאת משהו מזכך אבל שחקנים אחרים שרוצים משחק מגוון לא יהיו מרוצים מזה. אני חייב להודות כי לפני שהמשימות מתחילות לחזור על עצמן יש גיוון מסוים במשחק, למרות שהוא נמשך רק שעות ספורות. המשימה הראשונה שלכם היא להקים בסיס ולשפר את היכולות של אחת מהדמויות כדי שהוא יהפוך למנהיג. לאחר מכן תצטרכו להרוס את כל אזורי המגיפה במפה, אז יפתחו בפניכם משימות נוספות בהתאם לסגנון המנהיגות שבחרתם (בנאי, שריף או מצביא). בשורה התחתונה המשחק לא משפר ולא מוסיף מספיק דברים למשחקיות כדי להצדיק את קיומו.

המשחק סובל גם משורה של בעיות גרפיות. גם לאחר העדכון המסיבי ששוקל יותר מ-20 ג'יגה בייט. הגרפיקה עדיין מכוערת, האנימציות הנוקשות והעיצוב האומנותי המשעמם. בנוסף לגרפיקה המאכזבת במשחק יש עדיין הרבה מאוד באגים, חלקם קטנים וחסרי משמעות וחלקם יגרמו לכם תסכול רב. אחד הבאגים היותר בולטים הוא שרכבים נתקעים במהלך נסיעה מבלי יכול להזיז אותם לאחר מכן מה שיכול לגרום לאובדן של ציוד וחפצים. באגים נוספים כוללים היעלמות של דמויות ושיגור של דמויות ממקום למקום. זה ברור שהמשחק הושק במצב חצי אפוי אבל נראה כי למפתחים יש את הנכונות לתקן את כל הבעיות שקיימות במשחק.

לאור כל הבעיות הטכניות והכשלים בעיצוב המשחקיות שקיימות במשחק קשה לי מאוד להמליץ עליו. אני חושב שחובבי ז'אנר משחקי ההישרדות ייהנו ממנו מאוד, במיוחד אלה שאהבו את המשחק הראשון. כולי תקווה שמפתחת המשחק, חברת Undead Labs, ימשיכו לשחרר עדכונים למשחק ואולי בעתיד אני אוכל להמליץ לכם לשחק בו.