אובר, עצור בצד! – ביקורת על הסרט שוטר על הדרך

הגיע הזמן לביקורת מלאה של סרט קומדיית האקשן החדש "שוטר על הדרך" – זהירות ספוילרים!

"שוטר על הדרך" מתחיל מעניין. ויק, גיבורנו החסון, ביחד עם השותפה החדשה שלו יוצאים לעצור את טאג'ו, "קטן אך חלקלק" על פי ויק. יש לנו באנטר חברי קל, קצת מידע על המשפחה של ויק, הדברים הרגילים של סרטי שוטרים ולא משהו שלא ראיתם בעבר.
אחרי שסצנת האקשן מחויבת המציאות עם טאג'ו מתחילה, המשקפיים של ויק עפים ממנו ואז אנחנו מגלים שגיבורנו החסון, השוטר הכי קשוח של הכוח, הוא קצר ראיה באופן משמעותי,
וכן, הם הולכים להריץ את הבדיחה הזאת לאורך כל הסרט.

נהניתי מהפתיחה של הסרט, כי היא עשתה מה שפתיחה טובה אמורה לעשות: היא הכינה אותי לכיוון העלילתי שהסרט יתקדם אליו, הכירה לי את אחת הדמויות הראשיות, וביססה את הטון של הסרט, הווה אומר סרט אקשן שלא לוקח את עצמו יותר מידי ברצינות, וזה מופיע הכי חזק בבחירת מוזיקת הרקע לסצנות האקשן. עוד מהסצנה הראשונה, לראות אותם יורים, נלחמים, ונפצעים לצלילי מוזיקה מקפיצה הכניס אותי למצב רוח טוב.
הניגודיות הזאת מוזרה, כי אנחנו לא אמורים להנות מאנשים מתים, אבל כמו השופט דרד וג'ון וויק, הסרט הופך את האקשן והאלימות לכיף על ידי כך שהוא לא לוקח את עצמו ברצינות תהומית ויודע לשלב קומדיה גם בשיא הפיצוצים.

אז אחרי הפתיחה הזאת אנו קופצים חצי שנה קדימה, וויק, מיד אחרי ניתוח לייזר בעיניים, מקבל טיפ שטאג'ו באזור. הוא מזמין מונית מאובר, וכך נכנס גיבורינו השני לסרט, סטו, בחור חסר עמוד שדרה אשר נותן לאחרים לדרוך עליו וצמא לקבל 5 כוכבים מכל נוסע, מה שכמובן לא קורה.

ויק "חוטף" את סטו למרדף אחר טאג'ו, ומשם יש לנו אקשן, בדיחות, דיבורים על בכי ומה מגדיר גבר, והמון המון התבכיינויות מצד סטו, אשר לא מבין מה קורה לו ורק רוצה להשתחרר מכל זה.

"שוטר על הדרך" הוא עוד סרט מסוג קומדיית הצמד, בהם שני אנשים שלא מסתדרים אחד עם השני נאלצים לעבור מצבים מסוכנים ומטורפים יחד ומגלים את האומץ שלהם וההערכה גדולה אחד לשני בסוף, כמו הרבה כאלה שייצאו בשנים האחרונות.

אבל ל"שוטר על הדרך" יש בכל זאת משהו להציע גם לנוסחא העייפה והמוכרת הזאת. צמד גיבורינו, סטו וויק, מחזיקים בהשקפות מנוגדות לחלוטין, אבל לוקחים את ההשקפות האלה לאקסטרים.
ויק הוא שוטר קשוח אשר לא רואה בעיניים, ומוכן לעבור על החוק בעצמו, להתלכלך, לירות ולענות פושעים כדי לקבל את מבוקשו, והוא מאמין שזה מה שהופך גבר לגבר.

סטו לעומתו הוא אדם רגוע הרבה יותר, אשר מאמין שבכי לא מבטל את הגבריות שלו, שמותר לבקש עזרה, ושהוא רוצה להיות כמה שיותר רחוק מכל היום והנסיעה המטורפת הזאת תודה רבה לכם!

שניהם צריכים ללמוד להתמודד אחד עם השני, ולהפתעתי זה תהליך שונה ממה שציפיתי. ההתחברות שלהם לא מידית (צפוי), הם לא מסתדרים (צפוי), יש להם תכניות שונות לאותם שעות (צפוי), אבל לא הופכים להיות חברים ממש אפילו בסוף הסרט (מה?!). כן כן, למרות שהוא ממש עוקב כמעט אחרי כל קלישאה גם בעלילה שלו וגם בדינמיקה, התהליך הסופי הוא שונה, והיווה שינוי מרענן בז'אנר העייף הזה.

דייב בטיטסה מוכיח לנו בסרט הזה שהוא לא צריך לנסות להצחיק כדי להצחיק. תנו לו אישיות מסוימת אשר מתאימה לו ושימו אותו במצבים קומיים, וההומור מופיע מעצמו. אני אודה, לא ממש צחקתי מהרגעים שהיו לגמרי שלו, אבל כן חייכתי המון ונהניתי לצפות בגבר החסון והחצי עיוור הזה מנסה למרות כל המכשולים להמשיך להיות הגבר הקשוח שקורע פושעים.
קומייל נאנג'יאני משחק את סטו, ובתור מישהו שמשחק בחור חסר עמוד שדרה אבל בעל שאיפות לעתיד שלו, המשחק שלו מדוייק. הוא מתבכיין המון זה נכון, אבל רובנו גם היינו מגיבים ככה למצבים שהוא מתמודד איתו.

מה שכן, החיבור הקומי בינו לבין ויק עובד על מספר רמות. ההבדל הגופני הברור ביניהם מצחיק אפילו בלי שהם מדברים עליו, ההבדלים בין הרעיונות השונים שלהם מוצאים את מקומם, והסרט אפילו מתייחס להבדלי הגילאים, או יותר נכון התקופות,שבהם הם חיים.
ויק מתקשה עם טכנולוגיה מודרנית, בעוד שסטו מוכיח את עצמו כבחור שמחובר די עמוק לרשת, ואף משתמש במקרה מסוים בסרט כדי לעזור לויק, במה שהוא אחד מהקטעים הכי מצחיקים בכל הסרט, ולפי דעתי בדיחה אשר שווה את מחיר הכרטיס לבדו.

בעיה אחת גדולה שכן מצאתי בסרט זה הקצב שלו. "שוטר על הדרך" הוא באורך של כשעה וחצי, אבל הרגיש ארוך יותר משעתיים. אני לא יודע לשים את האצבע במדויק על זה, אולי קטעים שנמשכו יותר ממה שהם היו צריכים, אולי שטיקים אשר הופיעו יותר מידי פעמים עד לרמת עייפות, אני לא בטוח.

לסטו וויק יש המון וויכוחים ואי הסכמות במהלך הסרט, ועד כמה שזה מהנה, וזה באמת מהנה, זה מרגיש שזה די חוזר על עצמו. הם נתקלים בסיטואציה יוצאת דופן, סטו רוצה להישאר מאחור, ויק מכריח אותו לבוא איתו, הם עוברים אותה, סטו מדבר על כמה שהוא רוצה להשתחרר כבר, הם נוסעים למקום חדש, וזה חוזר שוב.
זה מקדם את הסיפור, אבל הצורה הזאת די מתישה בשלב מסוים ורציתי שמשהו ישנה את הדינמיקה הזאת רציני. לשמחתי, יש אכן קטע לקראת סוף הסרט אשר בו הרגשתי שאני מקבל את הפרס על המונוטוניות של הסרט עד כה.

בתו של ויק גם משתתפת בסרט, אבל כמו מרבית הדמויות משנה האחרות היא יותר כלי עלילתי מאשר דמות בפני עצמה, היא עוזרת לאפיין את ויק ולא עושה הרבה מעבר לכך. כמו גם הבוסית של ויק במשטרה, דמות אשר מופיעה לאורך 7 דקות אולי לאורך כל הסרט ומרגישה די מיותרת.
מצידו של סטו, הוא מקבל גם כלי עזר עלילתי נחמד בשם בקה, חברת ילדות של סטו אשר הוא מאוהב בה קשות אך היא לא יודעת על זה. לאורך הסרט סטו מתמודד עם הקשיים של להמשיך את היום המטורף הזה כי אין לו ברירה בידיעה שהיא ממתינה לו, ואיתה ההזדמנות הגדולה עבורו להגיד לה מה הוא מרגיש. בקה היא מוטיבציה עבור סטו, ובדיוק כמו בתו של ויק, היא עוזרת להגדיר את סוג האדם שהוא מאשר להיות מישהי בעלת אישיות ברורה משל עצמה.

אחרי הקצב, הנקודה הכי חלשה בסרט ללא צל של ספק היא הנבל שלו. טאג'ו מופיע מעט מאוד בסרט, ולכן לא יכול לקבל התפתחות או בכלל הגדרה של מי הוא ולמה הוא בכלל שונא את ויק. הוא רשע, אנחנו צריכים לעצור אותו, הבה נעצור אותו. מצד אחד יש פה את החור הענק הזה שנפער, אבל אני חושב שהסרט לא מתמקד באמת בטאג'ו. לאורך מרבית הסרט זה רק ויק וסטו, והרבה מזמן המסך שלהם הם חולקים בשיחות. והן שיחות מעניינות. עם מעט מילים ובלי דפים של אקפוזיציה, השיחות האלה היו הדבר הכי טוב בסרט, והכוח העיקרי שגרם לי לרצות לראוות איך היום הזה ייגמר ואיזה סוג של אנשים ויק וסטו יסיימו אותו בתור.
בין אם זה מה שהופך גבר לגבר, לילה ספציפי בין העצים (אשר חוזר על עצמו מספר פעמים ומצחיק כל פעם מחדש), או שזה על כמה שסטו חסר ביטחון ומפחד להגיד לבקה איך הוא מרגיש.

"שוטר על הדרך" לא מחדש כמעט כלום בתחומו, ורב הסיכויים שראיתם כמה סרטים כבר אשר עושים אות אותו דבר.

בכל זאת, אני ממליץ עליו. הוא קומדיה טובה, סרט אקשן סביר, יש לו מוזיקה מקפיצה, והדמויות שלו טובות, משוחקות טובות, עובדות טוב ביחד, וכיף לראות אותם על המסך. אתם לא תופתעו והוא לא יגלה לכם שום דבר שאתם לא ידעתם על הז'אנר, והקצב שלו איטי, אבל אתם בהחלט תהנו ותצחקו לא מעט.