תפוס אותי בסיבוב – ביקורת הסרט "תופסת"

תופסת הוא אחד מהמשחקים הקלאסיים האלה שאף אחד לא יודע באמת מהיכן הם באו, אבל הם כאן כדי להישאר. משחק כל כך פשוט אך עם קונספט די מוזר, בו מישהו צריך לרדוף אחר שאר השחקנים במטרה לתפוס אחד מהם, ולגרום לו לרדוף אחריו במקומו. אבל אף אחד לא באמת לומד איך לשחק תופסת, אנחנו פשוט יודעים מה לעשות, והרוח החופשית הזאת של לא באמת לחשוב על הצעד הבא שלך ופשוט לרוץ אחרי מי שלצערו נקלע לטווח הראיה שלך, מגיעה אלינו עוד מהגן, ממשיכה לבית הספר היסודי, ולרוב גם נשארת שם. למה אני אומר לרוב? מפני שיש את המקרים הקיצוניים הללו כמו בסיפור שמובא לנו בסרט החדש על שם אותו משחק קלאסי "תופסת".

לא, במקרה הזה לא מדובר על סרט בסגנון "צוללות", שהפך את משחק הקופסה לסרט מוזר רווי כוכבים שאף אחד לא באמת ידע איך לתפוס אותו, אלא בסיפור על חמישה חברים שהחלו לשחק בצעירותם בתופסת, והחליטו, כדי לשמור על הרוח החופשית הזאת, לשחק במשחק בכל חודש מאי, וכך הם עשו במשך 30 שנה.

בתחילת הסרט אנחנו מקבלים הצגה מהירה של הדמויות כאשר הוגי (אד הלמס), ווטרינר מכובד, מנסה לעשות הכל כדי לתפוס את חברו בוב (ג'ון האם), מנכ"ל של חברה גדולה, שבדיוק מתראיין לכתבה ב-Wall Street Journal על תפקידו. רבקה (אנאבל ויילס), הכתבת שנשלחה לכתוב את כתבתו של בוב, נקלעת לסיטואציה בו הוגי תופס את בוב, ומחליטה לסקר את משחק התופסת המיוחד שלהם. הוגי ממשיך לתפוס עוד שניים מחבריו, סייבל (חניבעל בורס) וצ'ילי (ג'ייק ג'ונסון), במטרה לתפוס את חברם שלא נתפס פעם אחת במשך כל 30 שנות המשחק – ג'רי (ג'רמי ריינר), שמתכנן לפרוש מהמשחק לאחר שהוא יתחתן באותו חודש.

הסרט, בצורה מוזרה מאוד מבוסס על סיפור אמיתי, ועל כתבה אמיתית לגמרי שהופיעה ב-Wall Street Journal ב-2013, אך אין הקבלה אמיתית לסיפור המקורי חוץ מכמה מתיאורי הדמויות שלנו, ומהמקרים שבהם חברי קבוצת המשחק נתפסו על ידי חבריהם. בצורה שכן מקבילה לסיפור האמיתי, כל הקונספט של הסרט והסרט עצמו הצליחו להצחיק אולם קולנוע שלם עם צרור בדיחות שנשלפות אליכם משום מקום, שלל סיטואציות ותכניות הזויות שהחברים רוקמים רק במטרה לתפוס את ג'רי, וכמובן, קטעי האקשן הקורעים מצחוק בו הם באמת מנסים לתפוס את ג'רי, ולא מצליחים.

במהלך הסרט יסתבר לנו שג'רי הופך ל"חיה פראית" כאשר הוא נקלע למצב בו הוא נאלץ להיתפס, וכמעט הופך לדמות אחרת שגילם ג'רמי ריינר, אארון קרוס מהסרט "זהות גנובה". במפתיע, הסצנות הללו עם ריינר הופכות את הסרט מקומדיה רגילה עם סיפור מרענן, לסרט אקשן קורע מצחוק. שלל השחקנים תורמים גם לאווירת הסלאפסטיק-אקשן חסר מעצורים הזו, עם כוראוגרפיה מיוחדת מאוד לקרבות התופסת שביניהם נוכל לראות את כל הצוות מקבל שלל של מכות והפלות, בעוד ג'רי נותר ללא שריטה, או יותר נכון, נגיעה, על גופו.

למרות הבדיחות המצחיקות וסצנות האקשן המיוחדות והקורעות מצחוק, ל"תופסת" יש גם כמה בעיות קטנות שאולי יפריעו לכמה מכם, כמו משחק לוקה בחסר בחלק מהסצנות, בדיחות שלא בדיוק פוגעות במקום וכמה קטעי רוגע שרק תרצו שיחזירו אתכם לבדיחות ולסצנות האקשן שכן פוגעות במקום, אבל "תופסת" לא מנסה להיות סרט מושלם, אלא להביא לנו חבורת כוכבים מעולה, עם סיפור כיפי וסרט שפשוט גורם לנו לשכוח קצת מהצרות שלנו ולרצות לחזור לשחק תופסת לאחר שהוא נגמר. אז אם אתם מחפשים סרט קיצי, כיפי, עם סצנות אקשן מפתיעות שיצחיקו אתכם למשך שעה וחצי, "תופסת" הוא בדיוק הסרט שחיפשתם, אבל אם אתם רוצים לראות את הסרט זוכה פרס האוסקר הבא, אולי כדאי שתחכו לסרט אחר.