Back To Black – ביקורת לסרט משפחת אדמס 2

חוזרים לשחור, אבל מקבלים לבן חיוור כמו צבע עורם של משפחת אדמס בסרט החדש "משפחת אדמס 2".

בסרט ההמשך ל"משפחת אדמס", המשפחה יוצאת לטיול משפחתי מגבש שכולל מקומות מגוונים ומפורסמים בהם מפלי הניאגרה, הגראנד קניון ועוד אחרים. וונסדי, הבת האפלה במשפחת אדמס, מפתחת את כישוריה כמדענית צעירה  ובהמשך גם נכנס לחייה אדם מסתורי שגורם לה לפקפק בזהותה האמיתית. מה חשבתי על "משפחת אדמס 2" ולמה אני מתכוונת שהצבע השחור המאפיין אותם הפך ללבן חיוור? המשיכו לקרוא וגלו את התשובה. לפניכם טריילר הסרט:

יום רביעי, את יודעת 

משפחת אדמס היא המשפחה המוכרת ביותר לאמריקאים. היא ידועה בשל הגותיות והאופל שלה, חיבתה למוזרות, סירחון ומאגיה שחורה. לוונסדיי המתבגרת שבמשפחה יש תפקיד מרכזי יותר בסרט הנוכחי מאשר בקודם. היא חווה תקופת התבגרות מרדנית ומתביישת בהוריה ובשונות שלה. אני מבינה שחלק מתכונות האופי שלה הן שאננות, מרירות ועצבנות אבל אין הצדקה לדיבוב חסר החיים של  קלואי גרייס מורץ. אין טיפת רגש בדמות שלה והיא פשוט מרדימה,  גם בשל הדיבוב המונוטוני. זהו פגם קריטי מכיוון שהיא דמות מרכזית שחלק נכבד מהעלילה סובב סביבה.

הדמויות של ההורים שלה גומז ופטרישה היו משעשעים ב"משפחת אדמס" אבל בסרט הנוכחי אנחנו לא חווים מהם מספיק. הדמויות האלו הן לא יותר מקישוט שולי על אף שהן אמורות להיות ראשיות. הן משעשעות בקטעים ספורים שמלאים בהומור לא מגובש. בקושי הוצאתי קול של צחוק בסרט ובמקסימום צחקקתי. בהתחשב בכך שזה סרט שאמור להיות קומי, ההומור היה מאכזב וחלש מאוד. הדמויות לא מממשות את הפוטנציאל הגלום בהן שגרם לקהל רחב להתאהב בהן במהלך השנים.

הדמות היחידה שהצליחה לעששע היא דוד פסטר ואיך לא? היא בדיבובו של ניק קרול האגדי, שקולו נשאר זהה ברוב התפקידים המדופלמים שלו אבל עדיין הדמות שלו נושאת סממנים מיוחדים כגון מתיקות, חוש הומור וכיפיות, בניגוד ליתר הדמויות שלא בלטו כלל והיו אנמיות לאורך כל הסרט. במקום השני והיחידה שאיכשהו עוד הצליחה לעורר עניין היא הילד פאגסלי וגם מהסיבות שהצליח להצחיק ולא מעבר.

Bad Trip

הסרט הראשון היה גם מעט "מפחיד". לא בצורה מוגזמת אלא מפחיד\מגעיל בצורה נחמדה ומשעשעת כיאה למשפחה. הוא הציג את סיפור המשפחה כמעין אגדה- הם חיים באזור מרוחק. הם בעלי כוחות קסומים, מוזרים ונמשכים לאופל. בסרט השני הם כביכול יוצאים לעולם הגדול. הנקודה זו מתרחשת בחטיבת הביניים/התיכון של וונסדיי. המפגש עם הסביבה לא מספיק משעשע וזה כתוצאה מהתסריט הפרווה. הדמויות מתנהגות בצורה מאוד צפויה ואף מעצבנת. בנוסף החוויות שהדמויות עוברות אמורות ליצור סיפור הרפתקה עסיסי ואין התייחסות מספקת למקומות שבהן עוברות הדמויות. למשל, יש מקום שבו נרצחו מכשפות, אך דווקא במקום הזה לא בוחרים להלביש לנו סיפור דמיוני מעניין ויפה.

המקום היחידי בו הייתה התייחסות נחמדה היא במפלי הניאגרה כאשר וונסדי הציקה לפאגסלי. גם ההצקות הופכות אותה לדמות בלתי נסבלת בסיפור. אחת הבעיות היא שבוחרים להתמקד בפתרון הזהות של וונסדיי, סיפור שפשוט לא מעניין ומרגיש כמו סרט לילדים בלבד. גם בתור סרט ילדים הוא לא מוצלח. כשאני חושבת על סרט לילדים אני לא מצפה שהסטנדרטים ממנו יירדו ושהסיפור יהיה פשטני מדי, אלא סרט מושקע שיתאים לכולם ורק לא יכיל תכנים בוטים וגסים מדי.

אחדד את הנקודה שלי דווקא לא בסרט דיסני או פיקסאר שמתאים לכולם כביכול, אלא דווקא בסרט החדש "לשיר 2" שמגיע מיוצרי אנימציה אחרים. הסרט היה מרשים, מעצים ונוגע ללב, בניגוד לעלילה כאן שהתמסמסה והרגישה לי סתמית ומבוזבזת. בכל סרט שתואם לילדים יהיה מעט מההומור השטותי אבל במקרה שלנו רובו היה כזה וגם הייתה בו חזרתיות רבה, במיוחד על בדיחה מסוימת שכל מי שצפה בסרט יבין מיד על מה אני מדברת. במקור, אני לא חושבת בכלל שמשפחת אדמס הייתה מכוונת לילדים והסרט לא עושה עמה חסד.

היו דמויות שזהרו לרגעים כמו היצור בעל הפרווה השעירה והמשרת, שבהן בעיניי היה אפשר יותר להתמקד. אפילו הסבתא המבוגרת התוססת סקרנה. היו בהחלט רגעים יפים מכמה דמויות ומעט הומור טוב. היה גם מעט מתח בנוגע לזהותה של וונסדי, אולם ההרפתקות שהדמויות עברו בדרך היו יחסית משעממות. אין ספק ש"משפחת אדמס 2" פחות טוב מהסרט הראשון בצורה דרסטית והתרסק בצורה כואבת.

לסיום, לאחר שצפיתי בסרט השני אני מציעה לכם להוריד ציפיות על מנת שלא תתאכזבו. הוא לא עשוי טוב ואף משעמם בעיניי. אין בו שום דבר מיוחד, שום קסם ושום מסתורין שהיינו מצפים לאחר הסרט הראשון שהיה טוב מאוד. האנימציה יפה וקטעים מאוד מצומצמים מצליחים לשעשע מבקצת ולעניין. זהו סרט סביר שנועד כדי להעביר את הזמן ולא מעבר וגם עליו אפשר לוותר.