משפחה לא בוחרים – ביקורת הסרט משפחת אדמס

משפחת אדמס, למי שלא מכיר, היא משפחה בדיונית שהומצאה על ידי המאייר האמריקאי צ'ארלס אדמס בשנת 1937. עם הזמן הפכו הדמויות לגיבורי סדרת טלוויזיה, סדרות אנימציה וארבעה סרטים באורך מלא. הדמויות זכו לפופולריות רבה ומהוות פרודיה למשפחה אמריקאית טיפוסית. אומנם, משפחת אדמס היא משפחה לא שגרתית: הם מתעניינים בגותי, בגרוטסקי ובמקבריות ומרבים לעסוק במוות, בייסורים ובאופל. בשושלת המפוארת של המשפחה מופיעים רוצחים מפורסמים, מכשפות, קוסמים וסתם אנשים מטורללים. הם מתבודדים מהסביבה הנורמלית ומפחדים ממנה. כעת, יצא לאקרנים הסרט "משפחת אדמס" ויצאתי לבדוק האם סרט האנימציה החדש הוא סרט ששווה את זמנכם והולך עד הסוף עם הרעיון של המשפחה המוכרת והמשוגעת?

סרט פנטזיה אימה הרפתקאות או קומדיה שחורה?

הסרט מתחיל בהצגת האם עם שיר של כריסטינה אגילרה "ליבי הוא בית רדוף". אנו רואים את המוזריות במשפחה כבר מהצגת דמות האם, שניתן לראות אותה משתמשת באפר של אביה בתור צללית לעיניים ומהדקי סיכות בתור עגילים. לאחר מכן אנו רואים אותה ואת ארוסה מתחתנים, תוך כדי שאירוע החתונה משתבש על ידי קבוצת אנשי העיירה שרודפים את המשפחה עם לפידים. זוג האוהבים מוצא בדרכו במנוסה "בית לחולי נפש" נטוש ומקנן שם את ביתו. בדרך הם מאמצים משרת גבוה משונה עם עין עצלה. כעבור מספר שנים אנו רואים את המשפחה שהם הקימו: שני ילדים ואריה בתור חיית מחמד.

הדמויות מאוד מגוונות ויוצאות מגדר הרגיל אבל את המוזרויות רואים הכי בדמות האם, שהיא היותר בולטת במשפחה ולה יש יכולות כישוף. הדמויות הנוספות שמתגלות בהמשך כגון הדודים והדודות והסבא והסבתא מבדרים אף יותר. הילדה בגיל העשרה והילד הקטן יותר מתכונן לאירוע של המזורקה שהוא בסגנון הבר מצווה והבת מתעניינת בעולם שבחוץ שמוסווה על ידי ערפל. יש פרטים מעניינים ששמים לב אליהם בעיצוב הדמויות. למשל הצמה של הילדה שהיא קלועה בצורת חבל תלייה. אנו רואים אלמנטים נוספים של פנטזיה למשל בעץ שזז.

הסרט מקפיד מאוד לשמור על מתח יציב והדרגתי בעלילה. ז'אנר הסרט המצוין באודות עליו מלבד פנטזיה והרפתקאות הוא אימה, אך האימה בו היא לא ברמה מסמרת שיער וחשבתי לעצמי שבסרטי אנימציה אי אפשר להפחיד יותר מדי. בנוסף, במקרה של משפחת אדמס שהוא סרט שמופנה גם אל קהל הילדים הוא לא יכול לעשות להם סיוטים בלילה. עם זאת, בסרט תוכלו למצוא חוש הומור חריף ושחור עם שלל בדיחות מצוינות שקולעות בדיוק לרגע בסרט. הבדיחות איכותיות ואני חושבת שכולם יהנו מהן, בניגוד לסרטי אנימציה אחרים שמכוונים לילדים בהם ניתן למצוא הרבה מאוד דברים האופיינים רק לילדים כמו גרפסים ופלוצים.

הסרט כסרט אנימציה

בסרט מדובבים לנו כוכבים ידועים כגון שרליז ת'רון ("מה הסיכוי") ופין וולפהארד ("דברים מוזרים") ואני באמת חושבת שמלאכת הדיבוב הייתה נהדרת בסרט. אהבתי את החספוס והצרידות בקול של שרליז ת'רון שגילמה את האם במשפחה מורטישה. כפי שתיארתי, הדמויות מאוד חביבות ויתרה מזאת אחדד שהיה כיף לשם שינוי לצפות בסרט שנותן במה לדמויות הגותיות והאפלות יותר ולצחוק עליהן. לא יצא לי לראות כזה סרט ובאמת צחקתי לאורך כל הסרט. מלבד הפרודיה על הדמויות המשונות שבמשפחת אדמס הייתה פרודיה על החיים המודרנים. למשל על ההשפעה הניכרת של הטלפון על בני נוער, המצב החברתי העגום בחטיבת הביניים\תיכון בימינו מנקודת ההשקפה של הילדים שבאים חסרי מוטיבציה ומתחלקים לקבוצות ולקטגוריות.

לסיכום, בעיניי "משפחת אדמס" הוא סרט שמשלב בסנכרון ז'אנרים שונים בעולם הקולנוע. אנו זוכים לרגעים של מתח, פנטזיה וקמצוץ אימה שבכולם אנו מקבלים נקודת מבט הומוריסטית. אני חושבת שחובבי ז'אנר מסוים צריכים לבנות ציפיות עם עצמם על מנת שלא יתאכזבו, כי כפי שציינתי הסרט לא כולל בתוכו רק אימה והאימה היא לא מאוד אימתית. הדמויות והעלילה מקורית, אבל חשוב לי להדגיש שלא צפיתי בסרטים הקודמים שיצאו ובסדרת הטלוויזיה ולא אוכל לצערי להשוות ביניהם ולכן מי שרוצה להשוות ביניהם כדאי שינתח בעצמו אותם או יקבל חוות דעת אחרת. לא יודעת אם אקלקל מעט, אבל למרות שהסרט ענה על כל הקריטריונים הוא עבר לי מהר מדי. תחושה שלרוב אני לא חווה בסרטים ומאוחר יותר בדקתי ומסתבר שאורכו 105 דקות. אני מניחה שזה אומר שמאוד נהנתי ממנו, אך יחד עם זאת הייתי רוצה ממנו טיפה יותר.