בשורות טובות – ביקורת סרט

"בשורות טובות" מציג בפנינו את סיפורן של 45,000 המשפחות בשנה שעוברות מגוון טיפולי פוריות שונים. עובדה מעניינת שהסרט מבוסס על סיפור אמיתי שחווה הבמאי ארז תדמור עם בת זוגתו. גיבורי הסרט הם טלי ולירון, זוג שמנסה להיכנס להריון. לירן סובל מתנועתיות זרע נמוכה וטלי נאלצת לחוות טיפולי פוריות. הסרט מדגים לנו את מערכת היחסים שלהם העומדת במבחן- את הקשיים שלהם, המשברים, התקוות ומראה לנו אותו מנקודות מבט שונות על ידי הדמויות הבאות מרקעים שונים. על ידי סממנים בולטים ואופי הדמויות נראה שהסרט מותח ביקורת על החברה הישראלית ועל הנושא עצמו-טיפולי פוריות. לטריילר הסרט:

איך נראים טיפולי פוריות?

חשבתי בהתחלה שטיפולי הפוריות יחזקו את מערכת היחסים בין הזוג הצעיר, אבל נהפוך הוא. הבעל, לירן (רועי אסף) לא תמיד תומך בבת זוגתו ושקוע בעיקר ענייני העבודה שלו, אחד מהם פרויקט בנייני התמ"א וגם הבוסית של טלי לא מפרגנת לה ומעוניינת לפטר אותה, ואם זה לא מספיק, אבא של טלי (נלי תגר) חושש מהטיפולים מכיוון שאימה של טלי מתה בלידה ועל כן הוא חושש לגורלה. בנוסף נראה שלירן מתבייש להודות שהבעיה היא בפוריות שלו ולא של טלי והזוג מודיע על הליך טיפולי הפוריות שלהם בארוחת ערב שגרתית.

בנוסף להם, אחיו של לירן מודיע שגם הוא ובן זוגו מנסים להביא ילד. עובדה שלא מתקבלת בעין כל כך יפה ומאז נקטעת בסרט ולא ממש סובבת סביבה. חשבתי שנושא כל כך מורכב כמו הליך פונדקאות אצל זוגות חד מיניים לא צריך רק להבזיק לרגעים אחדים בסרט ומוטב שאם הוא לא תורם לתהליך הסרט שלא יהיה בכלל. נושא כזה, בעיניי יהיה רעיון ממש מוצלח לסרט בפני עצמו. זהו נושא עכשווי ומורכב מאוד שהפך לסנסציה תקשורתית, אבל ניכר ש"בשורות טובות" לא בחר להתמקד בזוג הזה.

אחד הדברים המעולים בסרט הוא המשחק. יש לנו את נלי תגר, שראיתי אותה ב"אפס ביחסי אנוש" ו"האחיות המוצלחות שלי", שהיא שחקנית מצוינת שרואים שהיא מאוד מסורה לתפקיד ומצליחה לרגש את הצופים. חשבתי שבדומה ל"אפס ביחסי אנוש" הדמות שלה והמשחק שלה יהיו מעט מוקצנים, אבל מאוד אהבתי את הצדדים השונים שיש לדמות טלי להציע והמשחק היה מתון ומדויק. רועי אסף הרגיש לי גם בחירה מתאימה לתפקיד ולמרות שזו פעם ראשונה שראיתי אותו משחק התרשמתי לטובה.

סרט ישראלי

"בשורות טובות" התרחש בתקופה עכשווית שמתאימה מאוד לזמן הקרוב, בגלל האזעקות המושמעות בסרט. האזעקות יוצרות קרבה אל המשפחה של לירן בסרט, הוריה מקדמים את שטף העלילה ויוצרים מספר דיאלוגים שחשובים להתפתחות הדמויות בהליך הכרוך בקשיים. כמו שיש את נושא הפונדקאות לזוגים חד הוריים שאומנם מוטמע בסרט אבל לא מקבל מספיק במה, יש עוד נושאים בסרט שאפשר לפרש אותם במספר אופנים. הם מעטרים את העלילה, לא קשורים אליה לגמרי אך מצורפים אליה בצורה מספיק משכנעת.

אחד מהם הוא אמא של לירן, אותה מגלמת אוולין הגואל, שחקנית נהדרת שמשחקת בכמעט כל סרט ישראלי, שניזונה מדיאטת קליפות. יש היטענו שבכך מתבטאת ההתעסקות במראה החיצוני, במיוחד אצל נשים, או סתם התנהגות שטחית, כגון ההתעסקות של לירן בעבודתו ובטלפון סביב השעון. יש רגעים שאנו רואים נקודת מבט נשית בסרט ורואים את השוני שבין הדרך בה הגבר מתמודד עם ההליך לעומת האישה ואנו רואים גם שהגבר מתבייש בהליך והאישה פעמים רבות נושאת את הנטל לבדה.

לסיום, אני מצאתי שבסרט מציגים לנו נקודות מבט שונות על הליך טיפולי הפוריות, אם כי לא בצורה מפורטת מדי, בשל מורכבות הנושאים הסרט לא היה יכול להרשות לעצמו להיכנס עמוק לתוכם, אלא מזגזג ביניהם אל לב העלילה- שהיא הזוג הצעיר. במקרה של אימו של לירן זה הסתדר לי ואומנם עם אחיו של לירן זה הרגיש לי סתמי והיה מוטב שהיו מציגים את נושא הפונדקאות בקרב החד מיניים יותר. מטרת הסרט הייתה בעיניי לכסות את עיקרי הבעיות ולספק לנו סרט נעים לצפייה, קליל, מהנה ובזה הוא מאוד הצליח. הסרט מפואר בשחקנים משובחים, מלא ברגעים מצחיקים וגם כמה מרגשים, תסריט חכם ודיאלוגים טובים ולא נמרחים.