קשקוש מיותר – ביקורת לסרט הציור

מה הופך סרט סביר בעיניי לנחמד לצפייה? יש מספר דברים כגון: שחקנים מצויינים, דיאלוגים שנונים ומתוחכמים, מתח וסקרנות לגבי העלילה, מבנה ברור של סדר עלילתי כרונולוגי ועוד שלל דברים טכניים כגון פסקול ,צילום, תלבושות ותפאורה מרהיבה.

כל סרט סביר לוקה במאפיינים אחרים אבל המאפיינים שהופכים את הסרט לסביר הם לקות בליבת העניין. משמע, העלילה עצמה או ביצוע כושל שמפספס את הפונטציאל הגלום בסרט. אתם מבינים ממה שכתבתי ש"הציור" הוא סרט בינוני אך יחד עם זאת לא בין הגרועים שראיתי בחיי. המשיכו לקרוא את הביקורת המפורטת כדי להחליט אם בעיניכם הוא שווה צפייה. לצפייה בטריילר הסרט:

ג'יימס הוא מבקר אמנות צעיר ושרמנטי כל חייו. הוא מבלה את ימיו בשגרה של הרצאות מול תיירים חסרי ידע במילאנו, שנתקל יום אחד באמריקאית יפה ואניגמטית בשם ברניס, איתה הוא מנהל רומן מלא תשוקה. כשהשניים מוזמנים לאגם קומו המרהיב על ידי סוחר אומנות עשיר (מיק ג'אגר) שמבקש מהם לגנוב ציור מסתורי של צייר מפורסם ומתבודד. הם קופצים על ההזדמנות המרגשת אבל מגלים מהר שבאמנות כמו באמנות, כל אחד מהם רואה את הסיטואציה בצורה אחרת לגמרי. הסרט מבוסס על ספרו הנודע של צ'ארלס וילפורד ובכיכובם של קלאס באנג ("הריבוע"), אליזבת דביקי ("טנט"), מיק ג'אגר ודונלד סאת'רלנד ("אהבה בדרכים"). הסרט הוקרן בפסטיבל טורונטו ובפסטיבל ונציה, שם זכה בפרס מיוחד.

האומנים הראשיים

אתחיל מצמד השחקנים קלאס באנג ואליזבת דביקי שמככבים בתפקידים הראשיים. המשחק שלהם טבעי ויש להם כימיה מעולה אחד עם השני. נעים לראות אותם על המסך: הם מתאימים ויזואלית ומקצועית לתפקיד של זוג חושני מסתורי כמו כפפה ליד, שמערכת היחסים ביניהם משתנה דרמטית. אגע עכשיו במערכת היחסים בין שתי הדמויות הראשיות. הדמויות בעלות אופי מעניין: ג'יימס דו פרצופי והפכפך, וברניס היא מסתורית ואינטלגנטית שמתמודדת עם משקעי העבר. סיפור החיים שלה מעניין אך לא מקדם את העלילה ולכן נשאר שולי.

הדיאלוגים בסרט, בפרט הדיאלוגים של שתי הדמויות הראשיות חביבים בסך הכל. לעיתים קיטשים, משעשעים, מעטים מהם זכורים לטובה ומעוררים מחשבה. הם בהחלט לא מטופשים, אלא שהרעיון עצמו של הסרט די צפוי ולא מרתק בכלל. מבלי לספיילר אציין בכלליות שהסרט עוסק בשחיתות, משקף את החיים של האומנים, מבקרי האומנות וסוחרי היצירות בעליות ובמורדות שלהם ואת הערמומיות שמתסיסה אותם. הדיאלוגים מצליחים להעביר את המסר של הסרט אבל המסר עצמו לא מחלחל ועמוק מספיק.

הצילומים נאים מאוד, יש מיקוד על הפריטים היפים והעדינים וכמו כן גם על הנופים היפים באיטליה. הפסקול נחמד ומשתלב יפה בסרט, כמו הצילום שגם הוא עדין ומתמזג יפה. בשורה התחתונה, הסרט אסתטי לצפייה ונעים לעין. בנוסף, למרות שהעלילה די סתמית, ניכר עדיין שמי שעומד מאחורי הפקת הסרט ובימויו יודע איך להכין סרט. קל לעקוב אחרי הסרט מבחינה עלילתית והוא מובן מאוד.

תפניות בעלילה הן דבר מבורך כמובן אבל הבעייתיות היא שמרוב הסדר בסרט, קל לצפות מתי הן יבואו. המתח לא נגזר מהעלילה המשעממת בחלקה אלא מהשחקנים הנפלאים, הויזואליות הנחמדה ומדיוק בולט בכרונולוגיית העלילה וארגונה. זה לא דבר רע, בסופו של דבר חוויית הצפייה של הסרט היא חשובה מאוד וחלק בלתי נמנע מהציון לביקורת שלי ושל מבקרים אחרים באופן כללי. בסך הכל, חווית הצפייה שלי בסרט הייתה נחמדה על אף חסרונותיו.

בסדר- לא יצירת מופת

הבעיה המרכזית היא קיטשיות הסרט. למרות שיש מסר להעביר "הציור" לא מעניין לאורך כל כולו למרות הבהירות העלילתית. הוא מתחיל טוב, דועך באמצע ונסגר בצורה יפה יחסית. שמתי לב שיש מאפיין משותף לכל הסרטים הסבירים ואפילו הלא טובים בעיניי כגון "אמונייט" והוא סיום מעניין. כנראה שזה נובע בגלל שחשוב למפיקי הסרט שנצא בתחושה טובה לגביו למרות שהוא לא משהו יוצא דופן.

לסיום, "הציור" הוא סרט סביר עם עלילה צפויה ולא מורכבת. אפשר לומר גם שנושא הסרט והמסר שהוא רוצה להעביר מעניין אבל העלילה שנכתבה לו לא מביאה את הסרט לנקודות שיא שמשנות את פני תעשיית הקולנוע. בסך הכל, הוא סרט לא רע אבל הציפיות שלי ממנו היו גבוהות יותר בהרבה. במיוחד לאור הפרס המיוחד שהוענק לו בפסטיבל ונציה, ולאור העובדה שהוא מוקרן ברשת בתי הקולנוע של לב, רשת שאני מחזיקה ממנה לרוב ויכולה להעיד שכמעט כל הסרטים שהיא משחררת איכותיים.