שגעון המוזיקה – סיקור למשחק The Caligula Effect: Overdose

משחק ה-PlayStation Vita הגיע ל-PlayStation 4, ה-Nintendo Switch והמחשב האישי עם The Caligula Effect: Overdose והגיע הזמן לראות אם החידוש תופס את מקומו בז'אנר התפקידים

כשאנשים רואים את The Caligula Effect: Overdose, הדבר הראשון שהם עושים זה לנסות להשוות את משחק התפקידים של Aquria לסדרת משחקי Persona, אבל למעט מספר אלמנטים מינורים דומים, שני המשחקים שונים לגמרי אחד מהשני לטוב ולרע. המשיכו לקרוא ותבינו למה שאני מתכוון.

הסיפור והעולם

המשחק מתחיל עם הופעה של מיו (האות היוונית – μ), זמרת שנראה כמעט שכולם סוגדים לה ושמקבלת את פניכם כשאתם רק מתחילים את המשחק. עלילת המשחק מתחילה רק אחרי שאתם נואמים מול בית הספר שלכם ואתם שמים לב ל-Digiheads, תלמידים עם ראש מפוקסל ודיגיטלי, תופעה זו היא לא מחלה, אלא הגיבור/ה שלכם שקולט/ת שהוא בעולם דיגיטלי אותו יצרה מיו.

מיו היא בעצם יישות ממוחשבת שהחליטה ליצור עולם מושלם בשם … והיא לקחה לעולם המושלם הזה את כל תלמידי בית הספר שלכם על מנת לברוח מהצרות של העולם האמיתי, היא גורמת לתלמידים לשכוח את העולם האמיתי ולהשאר שמחים לנצח בעזרת השירה שלה והמוזיקה של 7 מוזיקאים שונים. הדמות שלכם קולטת שהעולם לא אמיתי והיא חוברת למועדון תלמידים בשם ה-Go-Home Club, כעת אתם והחברים החדשים שלכם צריכים לשים סוף לאשלייה זו ולנסות לחזור הביתה.

עולם המשחק מורכב בעיקר ממספר מקומות שונים כמו הקניון, מרכז העיר והבית ספר, שמרכיבים את העיר הגדולה של הסיפור. כל מקום מעוצב בצורה שהוא מרגיש חלק מהעיר שבה אתם נמצאים, אבל בו בזמן כל אזור הוא די ריק וחזרתי שאתם תלכו לאיבוד בקלות אם לא הייתה לכם מפה. זה גם לא עוזר שכל התלמידים ברחוב נראים אותו הדבר, אבל נגיע לזה בהמשך.

אהבתי מאוד את קו העלילה. למרות שהסיפור לא נכנס ממש לעומק הקונפליקט של הבריחה מהעולם האמיתי זה סיפור שאני בטוח הרבה תיכוניסטים יתחברו אליו, הפחד מהעולם האמיתי וכל האחריות שבא איתו, לכן זה מושלם שהדמויות של הסיפור הן תלמידי תיכון.

הדמויות

כמו שאמרתי, דמויות המשחק הם תלמידי בית ספר ובזמן שאתם מגלמים את תלמיד בית הספר החדש והשקט, אתם פוגשים מספר דמויות צבעוניות ומבדרות.

חברי ה-Go-Home Club מאוד מבדרים וכל אחד מהם עם יכולת שונה משלו שמתעוררת ככל שמתקדמים במשחק. ישנם אנשים שיסתכלו עליהם ויגידו שהם כמו כל דמות אנימה שהם ראו אלף פעם אבל בגלל שאני אחרי הפסקה מאנימה לזמן מה, הדמויות מרגישות לי רעננות ודי ייחודיות, כך שהרגשתי שעד סוף המשחק אני יכול לנחש מה הם חושבים על מה שקורה.

חלק מהפרסום המרכזי של המשחק היה האפשרות לצרף לצוות שלכם מעל 500 תלמידים שונים, מצד אחד זה נכון, כי באמת ישנם 500 תלמידים וכל אחד מהם עם יכולת ונתונים שונים, אבל המודלים כמעט זהים לגביהם, כך שאין משהו שבאמת מבדיל ביניהם במשחק שהוא ויזואלית כל כך יפה ולכן תעדיפו לעבוד עם המועדון. בנוסף, הקשר שלכם עם התלמידים האחרים שהם לא חלק מהמועדון (ולא מדובבים) הוא די חלש, אתם פוגשים אותם, עושים עבורם משהו שהמשחק לא מתאמץ אפילו להגיד לכם מה זה ואז פתאום אתם חברים, לפעמים תתבקשו לחפש משהו עבורם אבל המשימות להפוך אותם לחברים קרובים שלכם מאוד שטחיות שאתם לא מבינים למה אתם חברים בכלל ולמה אתם מרגישים כמו שליח.

החיבור עם הדמויות של המשחק זה אחד המרכיבים החשובים במשחק תפקידים ולכן הייתי מעדיף שבמקום לעשות 500 דמויות שונות שטחיות וללא אישיות שיכולות להלחם לצידנו, שהיו משקיעים בעוד 10 דמויות פונטציאליות עם יכולות מיוחדות, עיצוב יפה ודיבוב מקצועי. The Caligula Effect: Overdose הוא דוגמא מצוינת למה איכות צריך לבוא לפני כמות.

משחקיות

The Caligula Effect: Overdose הוא משחק תפקידים די בסיסי כשזה קשור להגדרות הדמויות וההכנה לקרב- יש לכם צוות של ארבע, אותו אתם יכולים לשנות כל הזמן, כל לוחם יכול להיות מצויד באביזרים לשיפור היכולות שלהם וככל שהם יצברו יותר ניסיון הם ילמדו יכולות חדשות ותוכלו לחזק אותם.

איפה שהמשחק באמת ייחודי זה הקרב עצמו. הקרב ב-The Caligula Effect: Overdose הוא קרב בתורות, קלאסי ב-JRPG, רק שפה כל לוחם מקבל שלוש פעולות שהוא יכול לבצע ולוקח לו זמן לבצע כל פעולה, כל פעולה שאתם בוחרים אתם יכולים לראות מה תהיה תוצאת הפעולה ומה היריב שלכם עושה. המטרה שלכם היא לתזמן את ההתקפות (או פעולות) של כל הלוחמים שלכם ככה שתצליחו לחסל את האויב ולהמנע מכמה שיותר נזק. זה אולי נשמע מסובך, אבל תקלטו את זה די מהר וזו חווית משחק כייפית ומסעירה- אין לכם מושג איזה מספק זה להלחם נגד אויב סופר חזק ופשוט לשלב את היכולות של הלוחמים שלכם בצורה שבה הוא לא מצליח לפצוע אתכם אפילו פעם אחת, זה אדיר.

מה שכן, הייתי אומר שהמשחק עצמו טיפה קל ברמת קושי Normal, שאפילו הבוסים לא היו ממש מאתגרים. מציע לשחק ברמת קושי Hard בשביל אתגר של JRPG אמיתי.

כמה שאני אוהב את הקרב, הוא טיפה יכול להרגיש חזרתי ומשעמם לפעמים, בעיקר כי אתם תתרוצצו הלוך ושוב במהלך משימות ותלחמו באותם אויבים כל הזמן. הבוסים עצמם כן ייחודיים ויש להם יכולות שונות ומראה מיוחד, אבל הייתי רוצה קצת יותר גיוון בקרב עם היריבים הפשוטים מאשר לצרף להם אביזר מרחף שמגן או תוקף עבורם. אבל למרות זאת, המשחקיות של The Caligula Effect: Overdose היא כייפית ודורשת לא מעט מחשבה ואם תזלזלו בה בקרב מול יריב חזק, תמצאו את עצמכם בצרה.

הגרפיקה והעיצוב

The Caligula Effect: Overdose הוא חידוש למשחק התפקידים בעל אותו השם ל-PlayStation Vita, ככה שמבחינה גרפית אין לי צפייה שהמשחק ירשים אותי יותר מדי, אבל בשביל עיבוד למחשב וה-PlayStation 4, הגרפיקה היא לא רעה בכלל ואפקטי הברק על כלי הנשק והסביבה הם די טובים ואפילו יפים, אבל עדיין הכל מונפש כמו משחק Vita וכל הסביבה די חוזרת על עצמה גרפית.

לפחות העיצוב של המשחק והדמויות גוברים על החסרון הגרפי שלו ואנחנו מקבלים עיצובים נהדרים לכל הדמויות וסגנון ייחודי שאני בקלות יכול להגדיר אותו כהסגנון של Caligula Effect. זה כמו להגיד את המילה "טרון" ואוטומטית אנשים חושבים על חליפות ה-Neon של סרט המדע בדיוני, אם מישהו יגיד לי כעת "קליגולה", אני אוטומטית אחשוב על הקיסר הרומאי והדמויות הצבעוניות של משחק התפקידים של Aquria.

המוזיקה והסאונד

כמי שציינתי בתיאור של סיפור המשחק, מוזיקה היא מרכיב חשוב של עלילת המשחק, אז ברור שמרכיב זה צריך להיות מושקע ומרשים, והוא כמובן שכן. המוזיקה של Caligula Effect: Overdose היא קליטה וקצבית ואפילו שהיא חוזרת על עצמה הרבה, נהנתי מאוד לשמוע אותה ומצאתי אותה מאוד תורמת לחווית המשחק, בעיקר כשנלחמתי במוזיקאים.

גם דיבוב המשחק הוא מצוין ואיכותי, תודות לעבודת דיבוב טובה של השחקנים שמוסיפים הרבה אישיות ורגש לחברי מועדון ה-Go-Home.

סיכום

The Caligula Effect: Overdose הוא משחק תפקידים נהדר וייחודי.

העולם והדמויות שנמצאות בו שתוכלו לצרף לצוות שלכם אולי טיפה משעממים ולא מורכבים, והקרב יכול היה להתרחב טיפה מבחינת האויבים, אבל פס הקול, העיצוב, הסיפור ובעיקר המשחקיות עושים את החוויה למיוחדת וכייפית.