אלוהים ישמור – ביקורת הסרט נצחיים | Eternals

הסרט החדש "נצחיים" בסדרת הסרטים של Marvel Studios מגיע בקול תרועה ענק עם אסופת שחקנים מטורפת, פוטנציאל היסטרי, דמויות עצומות וגיבוי של המון סרטים ותקוות. אז האם מחכה לנו  הצלחה מסחררת שתהדהד לנצח או לא? גלוי עכשיו וכמו תמיד – בלי ספויילרים

בדרך כלל כשאני מסקר סרט שצפיתי בו במיוחד אם זה סרט קומיקס מהעולם של Marvel\DC, אני נוהג להתחיל עם רקע, להסביר את הדרך שהובילה אותנו למה שראינו ואז לחפור בו עמוק ולתת דגש דווקא לדברים החיוביים שהיו, כי כזה אני – טיפוס אופטימי. עד שהגענו ל"נצחיים".

ההגדרה הכי טובה לסרט הזה זה ״תפסת מרובה, לא תפסת״ או ״גם מהרבה דבש מקיאים״ מכמה סיבות.
קודם כל לסרט הזה היה פוטנציאל היסטרי מבחינת סיפור ועלילה, דמויות, גיבורים, נבלים, פוליטיקלי קורקט, שחקנים, מימון ומה לא, ובדרך פלא ההפקה הצליחה לדפוק כמעט כל דבר בשביל להפוך סרט Marvel ל…סרט DC של ווידון. למה אני מתכוון? בואו נפרק:

סיפור ועלילה

הסיפור שלנו, שלמרבה ההפתעה/הנאה לא המשך ישיר של סאגת האינסוף אלא נקודת התחלה חדשה וטוטאלית, כך שאם לא צפיתם באף אחד מהסרטים הקודמים – אפשר לצפות בסרט הזה בלי להרגיש מנותקים. כמה זאת נקודת התחלה? הכי התחלה שיש, קבוצה של ישויות עתיקות שנשלחות לכדור הארץ ע״י ארישם (הבוס הכי גדול) להלחם כנגד ה״סטיות״ (יצורים לא חברותיים בעליל) ולשמור על האנושות שמתחילה להתפתח, על הדרך אותן ישויות נתפסות בעיניי בני האדם כאלים וכך נולדים כל האלים העתיקים שכולנו מכירים וסוגדים (אם אתם בקטע של אתנה, איקרוס, גילגמש וכו׳). הקונפליקט הכי גדול שלהם זה שמצד אחד הם מאוד אוהבים את האנושות אחרי הכל, הם פיתחו אותנו מקופיפים שגנחו כתקשורת ל… מה שאנחנו היום אבל אסור להם להתערב בדברים הרי אסון כמו מלחמות, פיגועים, ת׳אנוס ומלחמת האופוטרופסות של בריטני ספירס, ומצד שני כשמגיע איום עצום שבאמת ימחק את כל האנושות במכה ללא שום אפשרות להילחם חזרה – הם מרגישים מחויבים להתערב ולהציל את המצב.

על פניו יש פה סיפור התחלה מצוין עם פוטנציאלי פסיכי אבל ועל אף התחלה מפתיעה, הסיפור הופך למחורר יותר מגבינה תוצרת שוויץ או קיר אימונים במשחק Call of Duty, והנסיונות להשלים את הפער או למלא את החור שנוצר מרגיש כל כך נמתח, מאולץ ומתאמץ.
אך עם זאת אי אפשר רק לומר אוי אוי אוי וכן צריך לשבח את סצנות האקשן המארווליות והמרהיבות שהיו, ההצגה של ישויות עצומות בגודלן וכל ההכנה לעתיד שיגיע בסרטים קדימה שבהחלט הדהימו והפתיעו. אבל… לא מספיק.

דמויות, שחקנים, גיבורים ונבלים

כשזה מגיע לסרט קומיקס אנחנו מקבלים פה אסופת דמויות עצומה שמגיעה בד״כ אחרי כמה סרטים בסרט איחוד סטייל הנוקמים, ולמרבה ההפתעה רוב מי שמתרוצץ על פני המסך שייך לצד של הגיבורים והטובים, הנבלים פה כמעט ולא קיימים וגם מי שכן – עלוב ולא מנוצל לחלוטין ברמה שגרמה לי לפלוט בשלב מסוים ״באמת? זהו?!״ אז מי משתתף/מככב ביצירה החדשה מבית מארוול?

• ריצ'רד מאדן – איקריס, הלוחם האולטימטיבי, ההשראה לסופרמן (אתם תבינו לבד) ומי שתייגו לאורך הסרט כ״רוב סטארק״
• ג'מה צ'אן – סרסי, הדמות היותר הגיונית בקבוצה שהתאהבה באנושות ואם היא נראית לכם מוכרת, היא שירתה את Minn-erva בקפטן מארוול
• קומיל נאנג'יאני – קינגו, הצד היותר קומי בקבוצה שעשה המון רעש ברשתות על זה שהוא חלק מיקום מארוול ובפועל חוץ מכמה בדיחות משעשעות לא עשה יותר מדי.
• לורן רידלוף – מאקארי, הגיבורה החירשת הראשונה ביקום הקולנועי של מארוול ואצנית סופר מהירה שיכולה לגרום לפלאש להזיע מעט
• בריאן טיירי הנרי – פסטוס, בכל חבורה צריך את החכם אז תכירו את הגאון, מי שממציא, מתכנן, חושב ובונה והוא גם גיבור-העל הלהט"בי הראשון ביקום הקולנועי של מארוול שממש מחוץ לארון
• סלמה הייק – אייג'ק, המנהיגה של הנצחיים והשחקנית האהובה עלי ביותר
• ליה מקיו – ספרייט, מצד אחד היא נראית כמו ילדה/נערה לנצח מצד שני היא מספרת הסיפורים הטובה ביותר שבזכותה הדמויות של הנצחיים הפכו לאלים לאורך ההיסטוריה (צריך איכשהו להסביר את נושא הקרניים מהעיניים וזה שהם עפים)
• דון לי – גילגמש, בכל קבוצה צריך גם את הסופר חזק נכון? תכירו, מצד אחד כאפה אחת וסיימנו ומצד שני בשלן רגיש.
• בארי קיאוגן – דרואיג, צעיר, ציני ובמקום מסוים מזכיר את לוקי רק בלי הצד של הרוע
• אנג'לינה ג'ולי – תנה, הלוחמת של החבורה, הדמות המסוכנת ביותר, זאת שאוכלת פלאשבקים לאירועי עבר שדופקים לה את שיקול הדעת. לי באופן אישי גם מזכירה את קסנדרה מ-Assassin's Creed Odyssey
• קיט הרינגטון – דיין ויטמן, בן הזוג הנוכחי של סרסי שלא יודע כלום, אבל עם המון פוטנציאל שעדיין לא בא לידי ביטוי. מוכר לכם מאיפשהו?

כמו שהבנתם וראיתם יש פה שחקנים מדהימים וענקיים עם תפקידים שיחד ובביצוע נכון יכולים להיות הבסיס ליצירת מופת אבל דרך מפתיעה וקסומה הן מרגישות כדמויות שבלוניות, דו ממדיות, מבוזבזות וכל כך לא מנוצלות, בין אם זאת הדמות של אנג׳לינה ג׳ולי שלוחמת מגה מטורפת והפכה לדמות פוסט טראומטית, אבל בלי להתעסק בזה בצורה נכונה, אלא בצורה סופר שטחית של ״תישארי פה שלא תזיקי עד שזה יעבור״, או דמותה של סלמה הייק שבוזבזה בצורה כל כך מביכה שממש כעסתי על זה.

וזה לא רק 2 הנשים הנפלאות הללו אלא כל הקאסט ואפילו הנבלים בסרט שהיו איומים, ריקים, טיפשיים, לא מנוצלים ובקיצור ״זהו? הבאתם ישויות אלמותיות וחזקות בשביל… זה? ועוד שאחד מהנבלים הופך למשהו מעניין – פוף וזהו?״ בושה!

פוליטיקלי קורקט

ככל שהאנושות מתפתחת אנחנו משאירים מאחורינו סטיגמות ודעות חשוכות מאחור וזה נפלא, במיוחד כשזה מגיע לטלוויזיה, לסרטים, לקומיקסים ולכל מקום אפשרי, ולא משנה אם זה בהקשר למוגבלויות (גיבורה חירשת), לקהילה (גיבור גיי), מוצא (שחקנים אסייתים, הודים, מקסיקנים, שחורים וכו׳) או כל דבר אחר, אך גם את זה צריך (לדעתי האישית בלבד) לעשות במידה ולא בהפגזה מטורפת, בסרט "נצחיים" היה כל סוג אפשרי של Diversity שעל פניו זה מצוין, אבל כשמנסים להכניס במכה אחת את הכל, זה מרגיש כל כך מאולץ ומוגזם וניסיון עצוב למצוא חן בעיני כל כך הרבה קהלים שבסופו של דבר העניין שרוצים להעביר ש״אין הבדלים וכולנו שווים בלי קשר לנראות, צבע, מוצא או העדפה מינית״ הולך לאיבוד ועלול ליצור את ההפך וזה חבל! לראות דמות חירשת שהיא חלק מכולם – מצוין, לבזבז אותה והשתמש רק פה ושם כדי לומר שיש דמות כזאת, לא טוב. שחקנים ממוצא אתני שונה (קומיל נאנג'יאני לדוג׳) שלוהקו לבצע בסופו של דבר דברים סטריאוטיפים זה ממש לא לנפץ סטיגמות וכל זה רק על קצה המזלג. רציתם לקחת פלטפורמה לקדם 1001 אג׳נדות חברתיות? בכיף, אני איתכם. מה שקרה אבל זה ש"נצחיים" ממש אבל ממש לא קידם שום דבר ובמקומות מסוימים אפילו לקח צעד אחורה, כי ״השימוש בדברים כאלה״ (כן זה עד כדי כך מציק) היה זול ומלא תעמולה שבעיניי היה גרוע.

שורה תחתונה

הסרט "נצחיים" היה יכול בקלות להפוך למאסטרפיס הבא של Marvel, היה בו כל מה שצריך מבסיס ודמויות ועד צוות שחקנים ותקציב אבל בגלל רצון מטורף לדחוס הכל בשעתיים וחצי, להיות הכי פוליטיקלי קורקט ואולי אפילו חוסר הבנה של הקהל/הז׳אנר/מהחיים התוצר שיצא היה פשוט לא טוב. סצנות האקשן והישויות החוצניות היו מדהימות, השימוש בדמויות והפיכתן כחלק מההיסטוריה היה נפלא, הצגת דמות חרשת ודמות גאה – כל הכבוד אבל כשמשלבים הכל ביחד זה יוצא קטסטרופה, לא כמו Suicide Squad הראשון, אבל בהחלט איום ונורא וחבל, היה כאן פוטנציאל למשהו מגה בומבסטי.