הממלכה הבריטית – ביקורת לסרט הג'נטלמנים

מת'יו מקונוהי מראה לנו איך לשלוט בג'ונגל האורבני שבלב אנגליה בסרט החדש "הג'נטלמנים" של גאי ריצ'י

אחד הבמאים המוכשרים בעיניי מבריטניה הוא גאי ריצ'י. הבמאי הנודע הביא לנו סרטים בלתי נשכחים כמו שרלוק הולמס" ו"שם קוד מ.ל.א.ך", אבל הוא הגדיר את הקריירה שלו ואת הסגנון שלו בשנותיו הראשונות עם סרטי פשע בריטים כמו "לוק, סטוק ושני קנים מעשנים" ו"סנאץ'". כעת, ריצ'י חוזר לרחובות לונדון ועולם הפשע שלה בסרט החדש "הג'נטלמנים", אז תמזגו לכם פיינט ובואו נתחיל.

הסרט פותח עם מת'יו מקונוהיי בתור מיקי פירסון בשיא המגניבות שלו כשאנחנו נשארים במתח אחרי המשפט ששמענו בטריילר "שלא מספיק שהמלך מתנהג כמו אריה, הוא צריך להיות האריה". מיד אנחנו קופצים להצגה של הסיפור עד עכשיו (כמו שגיא ריצ'י אוהב לעשות) על ידי יו גרנט, חוקר נוכל בשם פלצ'ר שרוצה לעשות סרט מכל הסיפור, וצ'ארלי האנם ("קינג ארתור: אגדת החרב", עוד סרט של ריצ'י) בתור ריי, יד ימינו המיומן של מיקי.

הצמד דן תחילה במיקי וההיסטוריה שלו, איך עלה לגדולה בעסקי החשיש, הדרך האלימה שלו לשם והאהבה שלו הבלתי פוסקת לאשתו. זה מצליח להגדיר את הדמות של מקונוהיי די טוב בתור בוס עולם תחתון חכם ומסוכן, שלא כדאי להתעסק איתו.

בלי להכנס ליותר מדי פרטים, אנחנו רואים בגידות, טובות אישיות, מלחמות בין עסקים ועלילה שנהיית ברורה עוד ועוד ככל שאנחנו נכנסים יותר אל תוך הסרט, כמו שגיא ריצ'י תמיד אוהב לעשות בתוך סרטיו, לחבר את הקשרים הבלתי נראים שלו ואז לסמן לנו אותם בסצנות האחרונות של הסיפור.

העלילה מסתבכת סביב עסק הסמים של מיקי, שרוצה לצאת לפנסיה ולהתרחק מעולם הפשע והאלימות, עם הרוב (חוץ מהקליימקס) מסופר ומשולב בדו שיח שבין פלצ'ר לריי, מה שמוביל להופעה מדהימה וקורעת מצחוק של יו גרנט, שנראה שהוא פשוט נהנה מכל רגע על המסך, אבל מוביל למספר רגעים שלא תמיד עובדים מבחינה קומית.

למרות שאהבתי את ההופעה של גרנט, אין ספק שזה הסרט של מקונוהיי, הוא מתנהג כמו מלך לאורך כל הסרט, מאיים ומגניב בו זמנית בכל סצנה, בזמן שהוא נראה בשליטה מלאה לאורך כל הטירוף, בעיקר כשהוא מדבר כל כך רגוע ומאופק לאנשי פשע שנראה שחסרים להם כמה ברגים בראש. ככה כשמגיעה סצנה שבה הוא אשכרה צועק ומרים את קולו, זה מרגיש לנו שהוא באמת שואג כמו אריה שפלשו לו לטריטוריה.

שאר שחקני המשנה עושים עבודה נהדרת על המסך עם תפקידים בלתי נשכחים, כמו אדי מרסן (מ"שרלוק הולמס") בתור דייב הגדול, מישל דוקרי בתור אשתו של מיקי, ג'רמי סטרונג בתור מת'יו וקולין פרל בתור המאמן שמביא את הסגנון האירי הקשוח שלו וכובש אותנו על המסך בכל סצנה.

אז מבחינת דמויות בלתי נשכחות ומשחק נהדר, אין ספק שיש לנו פה מה שאפשר לצפות מסרטי הפשע של גיא ריצ'י. כך גם מהצילום, שכולל צילומים נהדרים עבור קטעי האקשן ועבור קטעי הקומדיה, כל סוג צילום מחמיא לז'אנר של הסצנה. אבל מבחינת האקשן, המשפטים הקליטים והקומדיה, אני לא חושב שאנחנו רואים את גיא ריצ'י במיטבו.

עדיין מצאתי סרטים כמו "סנאץ'" ו"לוק, סטוק ושני קנים מעשנים" הרבה יותר מבדרים גם מבחינת אקשן, גם מבחינת קומדיה ואפילו מאופן צילום. גם הסיפור לא הכי יצירתי, אפילו שהוא ממש מבדר, הוא כולל הרבה תפניות ורגעי קומדיה נחמדים שלמדנו לצפות מסרטיו עד עכשיו, די סטנדרטי מריצ'י. יכול להיות שהכתיבה שלו הייתה יותר מרוכזת במיטבה לסדרה "סנאץ'" ובגלל זה "הג'נטלמנים" לא קיבל ממש את המיטב של ריצ'י או יכול להיות שזה פשוט אפקט הזמן אחרי שכתב סרטים כמו "קינג ארתור: אגדת החרב" ו"אלאדין" של Disney.

אבל מה שחשוב שלא תיקחו ממה שאני אומר שמדובר בסרט רע, ממש לא, "הג'נטלמנים" עדיין כולל הרבה רגעי קומדיה קורעים מצחוק, דיאלוג נהדר מלא בקללות, דמויות בלתי נשכחות וסיפור מעניין בעולם הפשע עם תפניות ובגידות, רק תהיו סבלנים עם הקצב המהיר והקופצני שלו בהתחלה, וללא ספק תקבלו חוויה מבדרת.

סיכום

"הג'נטלמנים" הוא סרט פשע כמצופה מגיא ריצ'י, הוא לא הטוב ביותר שהבמאי הבריטי עשה, אבל הוא ללא ספק טוב.

עם אקשן וטירוף בעולם הפשע של לונדון, דמויות בלתי נשכחות בכיכובם של שחקנים מדהימים כמו יו גרנט וקולין פרל, בדיחות טובות ובמרכז כל הבלאגן יש לנו את זוכה האוסקר מת'יו מקונוהיי ששולט בממלכה שלו גם בלונדון בסיפור וגם על המסך הגדול.