The Last Guardian – בין אדם לחברו – סיקור המשחק

בתחילת חודש דצמבר, אחרי כמעט 10 שנים של פיתוח, הושק המשחק The Last Guardian מבית Team ICO אל קונסולת הפלייסטיישן 4 והוא כל מה שאפשר לבקש ממשחק ואולי קצת יותר. תכינו את עצמכם, אנחנו יוצאים לדרך על כנפי הדמיון ועל גבו של Trico אל עבר הרפתקה חדשה ומרהיבה.

חברת המשחקים הקטנה Team ICO שיחררה אל העולם 2 משחקים שגרפו הצלחה מסחררת ואהדה על גבול הסגידה – ICO ו-  Shadow of the Colossus, כל אחד הוא משחק הרפתקאות המשלב גרפיקה מרהיבה, סיפור מדהים וכיף שלא נגמר עד שהמשחק נגמר. כולם חיכו לראות מה יהיה הדבר הבא וב-2007 הםהתחילו לעבוד על הפרויקט הבא שלהם, The Last Guardian, אמנם עברו "רק" 10 שנים מאז אבל ההמתנה בהחלט השתלמה. בענק. עם כנפיים והמון רגש.

The Last Guardian משלב בתוכו מכלול ענק של אלמנטים שהופכים את המשחק הזה ליצירת אומנות אמיתית, קודם כל הסיפור – בלב עמק מרוחק הממוקם כנראה ליד כפר אצטקי קטן, בתוך בור עמוק מתעורר ילד קטן שאין לאף אחד מושג איך קוראים (אז נקרא לו "ילד") ליד מפלצת ענקית שנראית כמו שילוב של כלבלב מתוק עם נשר העונה לשם Trico. הילד שמגלה שהוא מכוסה מכף רגל ועד ראש בסימנים מוזרים יודע שהוא חייב לעשות הכל בשביל לחזור הביתה. כשהילד רואה שהמפלצת הענקית שנמצאת לידו סובלת בגלל חניתות התקועות בגופו ושרשראות ענק המחזיקות אותו, הוא מחליט לעשות מעשה ולעזור לו, מעשה שבעצם עוזר לילד לאורך כל הדרך כי באותו הרגע חברות מסוג אחר נרקמת שאט אט הופכת לחברות של ממש המגיעה עד רמה של כמעט הקרבה עצמית. את זה אתם תהיו חייבים לגלות בעצמכם.

ההרפתקה עצמה מתרחשת בתוך, מעל, ליד ובין כמה מקדשים ומגדלים עצומים הבנויים בארכיטקטורה אצטקית מרשימה ומפורטת באופן  שבאמת הרבה מאוד זמן לא ראיתי, בכל מקום אליו תגיעו וגם אם זה בסך הכל חדר שולי שרק תעברו דרכו – המפרט יהיה מרשים ומדהים שיגרום לכם לעמוד ולהביט על כל היופי שמסביבכם, על הפרטים והפיתוחים, על איך כל דבר נמצא שם מסיבה מסוימת ואיך הכל מתאים באופן מושלם! ואם זה לא מספיק – בכל פעם שתצאו לחצר או מרפסת תוכלו ליהנות מהנופים המרהיבים ומהשלווה והרוגע הקסום יחד עם הילד ו-Trico בזמן שאנו חוזים במשחקי אור וצל מדויקים להפליא ואיך שהרוח עוברת לאט בין גבעולי הדשא, הפרפרים (שלעיתים יגלו לכם שמסתתרת חבית מזון ל-Trico) ושיער הראש של הילד, כן, עד שם זה הגיע, מספר פעמים פשוט נעצרתי והוקסמתי מרמת הפרטים וההשקעה, במיוחד כשראיתי איך השיער זז בהתאם לכיוון הרוח. זה אמנם משהו פצפון, אבל זה מראה עד כמה השקיעו חשיבה בדקויות ובדברים הקטנים. פסטורליות מושלמת!
אחרי שהוקסמנו מהיופי החזותי נעבור לחגיגה שהוקדשה לאוזניים שלנו.
אך כאן יש משהו שקצת הציק לי לאורך החוויה  – המצלמה, בלא מעט מצבים נקודת המבט של המצלמה הייתה קרובה מדי או שממש נתקעה בנקודות שהייתי צריך לאלתר ולקוות לטוב כי קרה לא פעם שהובלתי את הילד למותו רק בגלל שלא ראיתי או שהוא הסתיר לי, אך עם זאת, לא נתתי לזה להשפיע (יותר מדי) על החוויה הגדולה.

אמנם המשחק תוצרת יפן וכבר התרגלנו למשחקים שכאלה שמדובבים ביפנית או באנגלית סופר מוגזמת, כאן מחכה לנו הפתעה אחרת. כמו ששמתם לב השתמשתי מספר פעמים במילה "אצטקי" וכך גם יוצרי המשחק – כל מילה שתשמעו היא בשפה שאף אחד מאיתנו לא דובר והניחוש שלי היא שילוב של כמה שפות שלא קיימות או אפילו מומצאות אך עם דיאלקט של אצטקי או כמו שאוהבים לומר –  אינדיאנים, דבר שתקף גם ללבוש של הדמויות המופיעות. מעבר לכמה מילים שהילד יגיד ל-Trico פה ושם, מלווה אותנו קול של אדם מבוגר המספר את הסיפור כאילו היינו ילדים קטנים לפני השינה והוא מספר לנו סיפור מסמר שיער, רק שהסיפור זה בעצם הסיפור שלו, אנו מגלים (כבר מהשנייה הראשונה אז תירגעו, זה לא ספויילר) שהמספר זה בעצם הילד לפני שנים רבות.
מבריק כבר אמרתי?
לצד המספר מלווה את הסיפור פס קול שמרגש כמעט כמו הסיפור עצמו אשר הולחן ע"י Takashi Furukawa,  הפס קול הולחן עם תשומת לב עצומה לפרטים ודקויות, עם ניואנסים של מוזיקה אתנית בשילוב מקהלה ותזמורת מלאה. כל זאת בשביל שהמסע שנעבור יהיה מושלם ולא רק חזותית אלא גם מבחינת סאונד, אין כאן פספוס ואפילו לא קטן בהתאמת הסאונד למתרחש, אין במשיכת מוזיקה שלא מתאימה למה שקורה ואין לפסוסים – הכל מדויק עד התו האחרון והחוויה עצומה.

שורה תחתונה – אחרי המתנה של כמעט 10 שנים אנו מקבלים משחק שעומד בגדר של יצירת אומנות, החל מהסיפור, דרך הגרפיקה (אפילו שהמצלמה מפריעה לפעמים), המשחקיות ועד המוזיקה. לפי הגביעים שאפשר להשיג ניתן להבין שאורך המשחק יכול להיות קצת פחות מ-5 שעות ועד למעלה מ-30, תלוי כמה תתרכזו או תלכו לאיבוד. הקשר שנוצר בין הילד ל-Trico הוא אחד הדברים היפים שראיתי ולא פעם מצאתי את עצמי מתרגש עד כדי לחלוחית בעין.