חול בעיניים – סיקור הסרט "המומיה" |The Mummy

אחרי 18 שנה, מגיע אלינו החידוש לחידוש (Reboot) של סרט ההרפתקאות\מפלצות "המומיה" (או The Mummy) עם טריילר מסקרן, טום קרוז וקורט ראסל, הבטחות לאקשן מטורף מפה ועד ים סוף ומשהו שיעשה לגיימרים שביננו תחושת דה-ז'ה-וו. תפסו גמל, יצאנו לחקור את הלא נודע.

אולפני יונברסל שאחראים ללא מעט סרטי מפלצות לאורך ההיסטוריה, החליטו להחזיר (שוב) עטרה ליושנה ואת עולם המפלצות לחיינו תחת המותג החדש " Dark Universe", שם אנו נפגוש בכל המפלצות שהשארנו בסדרות הנוער או משחקי מחשב יחסית ישנים עם תקווה למשב רוח קצת שונה ממה שאנחנו מכירים. בהתאמה מושלמת לכל הטרפת שהולכת וגדלה סביב המשחק החדש בסדרת Assassin’s Creed שיתרחש במצרים העתיקה, משוגרת אלינו המפלצת הראשונה שפותחת את הסאגה הזאת והיא – המומיה, אותה דמות מלוכה שנעטפה בתכריכים למען שתשרוד לנצח ואיכשהו חוזרת לחיים עם קללה בשביל לנקום בכל דבר אפשרי.

 

בשנת 1999 כאשר יצא הסרט הראשון (שגם היה סוג של חידוש לסרטים משנות ה-30 וה-50) תחת מותג "המומיה"  בכיכובם של ברנדון פרייז'ר ורייצ'ל וייס כולם לא הפסיקו להתלהב ממנו ואפילו מסרט ההמשך שלו ולא פעם השוו אותו לאינדיאנה ג'ונס מרוענן, אך עם זאת כנראה מישהו שכח מכל שאר סרטי ההמשך הנוראיים (כולל הסרטים בכיכוב דווין ג'ונסון The Rock) בזמן שהוא החליט שזה יהיה רעיון מעולה לעשות זאת שוב ולהפיק אחד חדש עם התאמה להיום – תקציב מנופח, כוכבים ענקיים, אפקטים בכמויות מסחריות וסיפור…נגיד שעמוס ברבדים. בסרט הזה אנחנו עוקבים אחרי הרפתקאותיו של ניית'ן דרייק…סליחה, ניק מורטון (בכיכובו של טום קרוז) והסייד-קיק הקומי שלו – כריס וייל (ג'ייק ג'ונסון) בחיפוש אחר אוצרות גנוזים ועתיקים והדרך המהירה להתעשר בזמן שהם משרתים כחיילים בכוחות המיוחדים של צבא ארה"ב. נוח להפליא.
הדרך שהם בחרו בה מובילה אותם למפגש עם הנסיכה אהמנט (Sofia Boutella) שבעקבות התאווה שלה לכוח והכניעה שלה לרשע, היא נקברה חנותה בחיים יחד עם קללה לנצח נצחים, כמובן ש"בשם ההיסטוריה" הם והארכיאולוגית ג'ניפר האלסי (Annabelle Wallis) משחררים את הנסיכה מכלאה הנצחי והעולם נמצא בסכנה. תנחשו מי יכול להציל את המצב? נכון! ניית'ן דרייק, שוב סליחה (אני לא יודע למה אני מתבלבל), ניק וג'ניפר היקרים.

אתם בטח שואלים למה "התבלבלתי" עם דרייק כמה פעמים במהלך הפתיח למרות שלדעתי כבר הבנתם את זה פחות או יותר לבד. סרט האקשן שאמור להמשיך את פתיחת הקיץ (יחד עם Wonder Woman, שומרי הגלקסיה 2 ועוד) מזכיר בראש ובראשונה את סדרת משחקי Uncharted מכל כך הרבה בחינות, בין אם זה 3 הדמויות הראשיות שמרכיבות 2 חברים\גנבים ותיקים שמתערבבים עם מישהי שבהתחלה נראית כקלישאה קולנועית מסוימת ומתגלה כקלישאה מסוג אחר, או סצנות אקשן מהירות לצד קטעים קומיים בשביל להקל על האווירה שעלולה להיות קודרת או חפירה בעבר ובכוחות מיסטיים שכמעט מצליחים להשמיד את העולם. אבל כמעט, וזאת בזכות התושייה של הגיבורים ודמויות משנה יחסית תלושות. הבעיה הגדולה שעל אף התקציב, האפקטים וההשראה שנלקחה מהמשחקים (לדעתי כמובן ולדעת חבר טוב), עדיין אנו מקבלים סרט שמרגיש שדחסו לתוכו כל כך הרבה דברים בשביל שאפשר יהיה למלא את הזמן ובנוסף, ליצור הכנה לעוד 5474 סרטי המשך, דבר שבא לידי ביטוי בדמות של ראסל קרואו – ד"ר ג'קיל, האדם שעומד בראש סוכנות סודית וותיקה למציאת מפלצות ועצירתן. לצד כל מה שדחסו כולל המון כוונות טובות, אנו בסופו של דבר מקבלים סרט יחסית בינוני ומאוד לא מפתיע עם סיפור מלא חורים ו\או הגזמות מיותרות שעם קצת חשיבה היו יכולים לפתור את זה בדרכים יותר יצירתיות, משחק שלפעמים מרגיש קצת יותר מדי מוגזם ולא משנה מי הסטאר (ראסל, ציפיתי ממך להרבה יותר) ובגדול תחושה של משהו חסר טעם שעושה המון מאמצים למצוא חן בעיני הצופה אבל לא ממש מצליח.

אולי הסיבה לתוצאה הזאת (מבין כל כך הרבה סיבות אופציונאליות) היא שסרט שאמור להיות סרט הרפתקאות עם מפלצות לוקח את עצמו יחד עם הגל "הקודר" ששוטף את עולם הקולנוע ומציג לנו משהו הרבה יותר אפל ומסתורי שפשוט מפספס את כל החוויה ואת כל הפואנטה, אני מצטער לומר אבל שנות ה-50 כבר לא יחזרו במתכונת של פעם וסרטי המפלצות (אני מאשים את דמדומים) פשוט הפכו להיות משהו הרבה יותר אנמי, חסר ברוטאליות וידידותי לכל המשפחה שמשאיר את הצופה עם תחושת פספוס ובלבול ולא משנה עד כמה האפקטים נראו מרהיבים או טום קרוז באמת התאמץ להראות שהוא עדיין רלונטי, הכל פשוט שטוח, צפוי ורדוד, שום דבר לא באמת מרגש וכל סצנה וסצנה מרגישה כאילו הן חלק מאוסף של רעיונות שאיכשהו הסתדרו בתוך סרט אקשן והרפתקאות רק בלי רגש ותשוקה.

שורה תחתונה – הסרט המומיה שאמור היה לפתוח לנו את הקיץ בקולות תרועה – מגיע בקול של יבבה חלשה עפ סיפור מחורר, משחק מוגזם ובלי שום הפתעה או טוויסט עלילתי שיכול לגרום לנו לומר "וואו". האפקטים בהחלט מרשימים, העיצוב מסביב יפיפה והשחקנים הראשיים שהיו אמורים לתת שואו מטורף סתם התבזבזו בסצנות שבקלות אפשר היה לוותר וראסל קרואו שהוא עצמו אמור היה לקחת את הסרט לגבהים אחרים – קרס יותר מהר מהאף של הספינקס.
ציפיתי ליותר, הרבה יותר.