ביקורת סרט – הדיבוק של האנה גרייס

סרט האימה/על טבעי המאכזב "הדיבוק של האנה גרייס" מביא לנו הכל חוץ מאקשן ואדרנלין, כמצופה מסרט כזה – זהירות ספוילרים.

מי שמביא לנו את סרט הכביכול אימה הזה הוא טוד גארנר, במאי ומפיק (לשעבר ב-Disney) שעסק בעיקר בסרטי קומדיה כגון "פול בלארט: שומר הקניון" (הראשון והשני) ו"שומר גן החיות" – שלושתם עם קווין ג'יימס המעולה. נדמה שכבמאי של קומדיות בעיקר, הוא נכנס לנעליים יותר מדי גדולות וחובבניות בז'אנר הנ"ל, ולכן התוצאה היא כמו שהיא. "הדיבוק של האנה גרייס" יצא בחסות המחלקה "Screen Gems" תחת Sony Pictures, שהביאו לנו כמה פנינים ולהיטים גדולים בעבר בתחום האימה כמו "לא לנשום", "האויב שבפנים", "הוסטל", "מלחמת האופל" ועוד.

כמעריצת סרטי על טבעי, במיוחד כל מה שקשור לרוחות ושדים, התעניינתי בסרט השדים "הדיבוק של האנה גרייס" שהגיע אל המסך ואמרתי לעצמי, יכול להיות שזה יהיה דווקא לא רע יחסית לסרטים המודרניים של היום. וואו, כמה שטעיתי. הסרטים בגזרה הזו בשנים האחרונות בהחלט תפסו תאוצה, כגון "פעילות על טבעית", "לזמן את הרוע", "הרוע שבפנים", ועוד רבים אחרים מהעבר שאין לתאר את רמת האימה והפחד שמרגישים כשצופים בהם עד היום ("מגרש השדים" מישהו?). פעם ידעו לעשות את זה כמו שצריך; היום זה קצת מקרטע אבל מדי פעם עוד פוגעים במטרה. במקרה של הסרט הנ"ל – מעולם לא הצליחו באמת לפגוע במטרה, אפילו לא קרוב.

הסרט מתחיל בגירוש השדים של האנה גרייס (קירבי ג'ונסון), בחורה צעירה שנאבקת בשד האכזרי בתוכה – זה בעצם היה הקטע היחיד שהיה איכשהו טוב בסרט, מלא אדרנלין, מרתק, מרתיע, מפחיד, כמו שרוב גירושי השדים בסרטים צריכים להיות. האנה גרייס כביכול מתה במהלך הגירוש, ומכאן הכל הידרדר בצורה הכי נוראית שיכולה להיות. חודשים לאחר המקרה, אנו עדים לעבודתה החדשה של מייגן ריד (שי מיטשל, "Pretty Little Liars"), שוטרת לשעבר שעברה טראומה ובגמילה מכדורים ואלכוהול, בחדר המתים בבית חולים והאמת שהמקום די קריפי. יום אחד מגיעה גם גופתה של האנה גרייס, מושחתת למדי, לחדר המתים; נראה שמישהו ניסה לשרוף ולחתוך אותה ולא ממש מובן למה.

מכאן מתחילים שלל אירועים מוזרים, כיאה לשד שנמצא בחדר מתים, ומשחק עם כל מי שנמצא שם, כולל מייגן עצמה, השומרים במקום, וכמו כן גם נותנת החסות של מייגן ואחות בבי"ח, ליסה רוברטס (סטאנה קאטיק). מייגן מנסה לצלם את הגופה המזעזעת אך איננה מצליחה, ולבסוף נכנעת ומניחה אותה באחד מתאי האחסון. לאורך כל הסרט אנו עדים למשחק חתול ועכבר של מייגן עם השד, כשהוא יוצא כל פעם מהתא, נקלט במצלמה בקושי, חוזר לתא וחוזר חלילה. כשהוא מתחיל גם להרוג אנשים, הוא הורג קודם את השומר המבדח דייב (מקס מקנאמרה).

הסרט כל כך נמרח וכל כך איטי, שלעיתים זה היה נראה מאוד מייגע. נראה שכל סצינה נמשכת לנצח, מבחינת שיעמום זה בטח לא עזר, והאקשן פשוט לא עובד. זה נראה כמעט שזה חוזר על עצמו – מייגן שומעת רעש, השד יוצא מהתא, הכל חשוך וקריפי, מייגן פותחת את התא והשד פשוט נמצא שם. מה שמעניין, וזה גם בקושי, שהשד נוטה לרפא את עצמו מפצעיו (גם כשהאנה הייתה אמורה להיות בכלל מתה) בכל פעם שהוא הורג ואז כביכול "נח" עם עיניים פתוחות. את זה אנחנו מגלים ברגע שמתברר שההומלס שהטריד את מייגן בחדר המתים וניסה לשרוף את גופתה של האנה הוא לא אחר מאשר אביה שניסה להרוג אותה גם בגירוש השדים, ללא כל הצלחה (ונחשו מה – גם הוא לא ממש מעניין).

האם כל זה מעניין באמת את הצופה? כנראה שלא. אין שום עניין בסרט, שום עניין בדמויות, שום עניין בשד עצמו, ותאמינו לי שראיתי כבר כמה וכמה שדים בקולנוע והיא לא מגיעה אפילו קרוב (אולי רק בהתחלה אבל בקושי) לרמת שלהם. זה פשוט לא מפחיד באף צורה, בדיוק ההפך. עלילת הסרט מנסה לגרום לנו להתחבר לדמות הראשית, מייגן, בכך שעברה טראומה ומנסה להתמודד עם התמכרותה לכדורים נגד חרדה, אבל אי אפשר באמת להתחבר לדמות הזאת.

אני מרגישה, כצופה, שמשהו פה לא מסתדר. חדר מתים זה מקום מפחיד, ללא ספק, בטח עם שד בפנים – אבל זה פשוט לא עבד. למה זה לא עבד? כי אין יותר מדי מה לעשות במקום כזה, השטח מאוד מוגבל, הכל מאוד איטי, זה לא כמו הסרטים האחרים בו אנחנו רואים שדים שעושים מה שבא להם ויכולים להיות בכל מקום. גם הקטע שהשד כביכול "מרפא את עצמו" מגוחך ממש. האנה גרייס לא מפחידה באף צורה, אפילו לא כשהיא פותחת את הפה וצורחת את נשמתה. יש פה אלמנטים קלאסיים של סרט על טבעי אבל זה לא מסתדר כמו שצריך. פשלה אחת גדולה. אפשר להגיד שבמהלך כל הסרט אנחנו פשוט רואים מישהי שעובדת בחדר מתים ומסתכלת בפינות, עם הבהלות "מטרידות" כביכול של שד שמטייל בין לבין. לגמרי אפשר לסכם את הסרט ככה.

לסיכום

בבקשה תחסכו לעצמכם ואל תצפו בסרט הזה. אני באמת לא חושבת שיש מישהו שיגיד שהיה משהו טוב אחד בו, אם בכלל, והביקורות לגמרי איתי בקטע הזה. אני עוד פירגנתי להתחלה הקצרצרה שלו, אבל גם זה יותר מדי; סרט משעמם, מגוחך, מייגע, שלא עושה כבוד לא לשחקנים ולא לאף יוצר שלו, בטח ובטח לבמאי שהיה קשור ל-Disney. בדיחה אחת גדולה. אני חושבת שהבמאי טוד גארנר היה צריך לשבת, לקחת דף ולרשום את כל הדברים שצריך ולא צריך לעשות בסרט אימה מודרני היות ועברו כ"כ הרבה שנים וקשה מאוד לחדש משהו בתחום הזה. כנראה שהוא היה צריך לקחת כמה עצות מהבמאים והיוצרים המצליחים של Blumhouse. אין ספק שזו אכזבה מרה גם לאולפנים, גם לבמאי וגם למעריצים בפרט.