ילד מחונן או גלגול נשמות?- ביקורת סרט "הבלתי רגיל"

 האם "הבלתי רגיל" (The Prodigy) הוא עוד סרט אימה על ילד שהשתלטה עליו ישות רצחנית? – זהירות ספויילרים!

"הבלתי רגיל" עוקב אחר שרה (טיילור שילינג), שמשחקת נהדר את אמו של ילד מחונן בשם מיילס או לפחות כך היא ובעלה חשבו. לאט לאט הוריו של מיילס מבחינים שבנם מתנהג באופן מוזר. כמו בסרטים דומים בז'אנר, הילד מתחיל להתנהג בצורה שלא אופיינית לגילו, הוא מתעלל בבייביסיטר, ממלמל בג'יבריש בשנתו ולא מסתדר עם ילדים בגילו. אמו מחליטה לקחת אותו לפסיכולוגית שמאבחנת אותו כמחונן ולאחר תקרית אלימה שמיילס היה אחראי עליה, היא מציע לשרה לשלוח אותו למומחה לגלגול נשמות.

לאחר ספקות ושכנועים, שרה מפגישה בין מיילס לארתור ג'ייקובסון, מומחה לגלגול נשמות שמגולם על ידי קולם פיור. פיור משחק גם הוא בצורה נפלאה, רק חבל שהוא נמצא בחלק כל כך קטן מהסרט. בטריילר המפגש בין ג'ייקובסון לבין מיילס נראה כחלק מאוד משמעותי מהסרט כשבמציאות פיור נמצא בלא יותר מסצנה אחת משמעותית ומעט מטרידה באותה המידה.

עוד קונספט שהוצג במסע הפרסום של הסרט, אך התפספס בסרט עצמו היה פניו החצויים של מיילס. כשראיתי לראשונה את הפוסטר לסרט, ממש אהבתי את האסתטיקה והרעיון מאחורי פני השלד החצויים. התאכזבתי לגלות שהקשר בין הפנים שחציין מאופרות כשלד לעלילה הוא לא יותר מסצנה אחת. אמנם היה בסצנה משמעות סימבולית לרוח ששוכנת במיילס, אך היא לא הייתה קשורה במיוחד לקו העלילה מבחינה סיפורית. זו הייתה הזדמנות מבוזבזת לטעמי, אך זה לא אומר שהעלילה של הסרט לא הייתה טובה.

העלילה שמזכירה כל כך הרבה סרטי אימה אחרים, בהם רוח אפלה משתלטת על גופו/ה של ילד/ה קטנים וגורמת להם לעשות מעשים נוראיים, הוצאה לפועל באופן קצת אחר ומרענן ב"הבלתי רגיל". במקום להאשים את השטן או שד כזה או אחר, יוצר הסרט ניקולס מקארתי פנה אל מקור קצת פחות על טבעי- גלגול נשמות. האימה בסרט היא לא הפחד מהלא נודע, מישות העל טבעית שאין דרך לעצור, אלא ממה שאנשים מסוגלים לעשות, מההתנהגות המשונה של מיילס, מהמעשים שאמו מוכנה לעשות כדי להציל אותו. אך אל תחשבו שהפניה להסבר לא על טבעי מפחיתה מהאימה שהסרט יוצר. בעזרת רעשי רקע, מוזיקת רקע ולא מעט ג'אמפסקרים לאורך הסרט, ניקולס מקארתי עשה עבודה נפלאה ביצירת מתח מתמשך ואווירה של פחד ואי ודאות.

אחת הסצנות המטרידות בסרט היא פגישתם של ארתור ומיילס. בפגישתם ארתור מנסה לדבר עם הרוח ששוכנת במיילס, לגלות את זהותה ולמה היא חזרה. לפי ג'ייקובסון, הרוח של האדם המת חוזרת כדי להשלים משימה שלא סיימה בעודה בחיים. לאחר שגילו את זהותו של הרוצח השוכן במיילס, אדוארד, רוצח סדרתי שנהג לכרות את ידן של הנשים שרצח, הם מצאו ספר שכתבה הקורבן האחרון שלו שברחה לפני שאדוארד הצליח לרצוח אותה. לאחר שגילו את זהותו, המטרה של שרה וג'ייקובסון הייתה לגלות למה הוא חזר, איזה משימה נשאר לו לבצע. התשובה כל כך ברורה מאליה, שהעובדה שלקח להם כל כך הרבה זמן לעלות על זה היא על גבול החור בעלילה. הוא רוצה לרצוח את האישה שכרת לה את היד! אותה אישה שנראית בתחילת הסרט בורחת מהבקתה בה הוא נורה למוות, אותה אישה ששרה ראתה את הספר שכתבה ואיכשהו גילתה בין רגע היכן היא גרה כשהייתה צריכה לקפוץ לביקור.

עוד חור קטן בעלילה הוא אביו של מיילס. ג'ון שמגולם על ידי פיטר מוני, מרגיש קצת לא קשור בחלק מהעלילה. למרות שהוא לא דמות שאפשר לוותר עליה, כי הוא מניע את העלילה באופן משמעותי, דמותו של ג'ון מרגישה פשוט לא במקום. בתחילת הסרט היחסים שלו ושרה נראים מאוד ליברלים ושוויוניים, כשבמהלך הסרט ג'ון מרגיש לא בטוח בביתו ומחליט לעבור לאחיו לכמה ימים. הוא עוזב, משאיר את שרה לבדה עם בנם שבגללו הוא מרגיש לא בטוח בביתו. אפשר לתרץ את זה באירועים המסעירים שג'ון עבר עד לאותה נקודה, אך ההתנהגות שלו עדיין מרגישה מחוץ לדמות שהכרנו לאורך תחילת הסרט.

בתור סרט אימה ב"הבלתי רגיל" יש כמה "הפתעות", רגעים דרמטיים שמתגלה בהם איזה טוויסט, שצצות במהלך הסרט. חלקן מרגישות קצת מאולצות, כאילו נכתבו רק לשם הדרמטיות, אבל לא כולן. ההפתעה הכי גדולה בסרט היא הסוף שלו. הפעם  אין סוף טוב הכל טוב, הטובים לא מצליחים לחסל את הרוצח הרשע ולחזור בחזרה אל חייהם השקטים, כמו בהרבה סרטים דומים בז'אנר. בלי להיכנס לפרטים הקטנים ולהרוס את הסרט, הסוף הוא לא בדיוק מה שתצפו לו. הוא משאיר מן תחושה מערערת אחריו וכמה קצוות פתוחים.

סיכום

בסך הכל "הבלתי רגיל" עושה את העבודה מעולה בתור סרט אימה. הוא מצמרר, יש בו משחק מעולה של טיילור שילינג כאמו של מיילס והאווירה בו היא של מתח מתמיד. מלבד כמה רעיונות שהוצגו בפרסומות לסרט ולא מומשו עד הסוף, העלילה של "הבלתי רגיל" בהחלט הביאה משהו מרענן ומעניין למסך. ובקיצור, חובבי האימה מצפה לכם חוויה מהנה ומפחידה במיוחד.