מים לא שקטים – סרט מתח מוגש על מצע אומנות ואימה

עזבו אתכם מבטמן נגד סופרמן או יחידת המתאבדים, מים לא שקטים שמציג את מאבק הענקים האמיתי של ננסי (ושחף בשם סטיבן) נגד כריש ענק הולך לעשות לכם את הקיץ.

הבמאי של מים לא שקטים, ז'אומה קולייט-סרה, עשה סרט שהמוטיב הראשי שבו הוא ניגוד. חוף מול מים, טבע מול טכנולוגיה, תיירים מול מקומיים והרשימה עוד יכולה להמשיך. אה, ויש עוד ניגוד די חשוב – ננסי ה-"Badass" מטקסס, בהופעה מדהימה של בלייק לייבלי, מול כריש ענק. יש גם ניגוד אחד שבלט לרעה מכל הסרט הזה אבל אני אגיע אליו יותר מאוחר. אם שם הבמאי מדאיג אתכם שאולי הסרט יותר מדי אומנותי, אין לכם מה לדאוג. החזון של הבמאי לא בא במקום סרט מתח/אימה טוב והחזון הויזואלי שלו ושל האחראי על הסינמטוגרפיה, פלאביו מרטינז לביאנו למי שתהה, מחברים בין האומנות מאחורי הסרט לסרט היפה והסוחף הזה.

בהמון סרטים מהסוג הזה, וגם כאן, גם אם לא רואים את הטריילר העלילה ידועה מראש. אם במקרה פספסתם את פרטי העלילה –מים לא שקטים נפתח בסצינה שמכירה לנו את הכריש הענק שאנחנו הולכים לראות בהמשך. בלי כיתוב שיגיד "36 שעות לפני" אנחנו חוזרים קצת יותר מיום אחורנית ופוגשים את הגיבורה הראשית שלנו – ננסי, סטודנטית לרפואה שמחפשת חוף סודי במקסיקו שאמא שלה מצאה לפני שנים. מהרגע שהיא מגיעה לחוף אנחנו רואים נוף מדהים כל כך שגם האימה והדם שאנחנו יודעים שהולכים להגיע לא יעצרו אתכם מלחפש כרטיס טיסה. הסצינות הראשונות מלמדות אותנו פרטי מידע חשובים על ההיסטוריה של ננסי ויותר חשוב מזה, שמדובר על אישה אחראית (או שתלטנית, כמו שהנהג המקומי חושב)  שיודעת מה היא עושה. חבל שבניגוד מוחלט לאופי שלה ולהתנהגות שלה, המצלמה מתמקדת באיברים שלה ולא במעשים שלה. הבעיה הזו כמעט ונעלמת ברגע שהעניינים מתחילים להסתבך אבל קשה שלא להבחין בדיסונאנס בין הפעילות של השחקנית והדמות ובין מה שהצלם מתמקד בו. אני לא מבין בגלישה אבל לא ברור לי מדוע היא לובשת חליפת צלילה ללא מכנסיים, אם חלק מקוראינו גולשים בים הם מוזמנים להגיב וללמד את הולכי היבשה שבינינו. החוויות הראשוניות מהחוף עצמו ומהים והגלישה של ננסי נראות מדהים והן תוצר של נוף טבעי יוצא דופן וכישרון צילום אנושי. הפסקול נתפר בדיוק מוקפד עבור הסרט, כולל הבדלי סאונד ברורים בין הרגעים שננסי מעל המים ובין אלו שבהם היא מתחת להם, מה שמחזק את תחושת הריאליסטיות של הצופה עצמו.

אחרי שגם אנחנו וגם ננסי זכינו להנות מהחוף, היא פוגשת לראשונה את הכריש הענק שילווה אותנו ואותה בהמשך הסרט. מכאן כל מה שעומד לרשותה של ננסי הם התבונה, האופי והכישורים שלה. המפגש הראשון בין שני הצדדים נגמר בפגיעה חמורה באחת מרגליה של ננסי וכמה מכות כואבות, אבל היא מצליחה לעלות לאי קטן שנוצר בגלל השפל בחוף. על הסלע/אי עליו היא נמצאת היא מבצעת טיפול חירום רפואי בעצמה ופוגשת שחף פצוע. אחרי הטיפול הראשוני היא מבינה שהיא תקועה ושבצהריים שלמחרת האי ייעלם בגאות. מכאן הסרט מספר לנו איך ננסי שורדת מנטלית וגופנית על האי ואיך היא מתחילה לבנות תוכנית על מנת להישאר בחיים. כל התוכניות שלה, כל המעשים שלה, הם מעשים שכל אדם נורמלי יכולי לבצע (למרות שעבור חלקם יש לעבור הכשרה רפואית מתקדמת, מה שננסי כאמור עברה) והיא אפילו מתקשה לבצע פעולות בסיסיות עקב פציעותיה. אם הייתי צריך למצוא תלונה אחת אז היא היתה שבמפגש האחרון בין ננסי לכריש חוקי הפיזיקה משתנים מאלו של העולם האמיתי לאלו של סרטי פעולה. אבל למען האמת, זה מרגיש כאילו הכתיבה של הסרט שהובילה לרגעים אלו הייתה כל כך טובה, למרות שבמציאות לננסי לא היה שום סיכוי. עוד משהו שהרגיש קצת לא אמיתי הוא דווקא ההתעקשות של הכריש לצוד את ננסי למרות שרואים שיש לו מקורות אוכל אחרים, לפעמים אפילו בזמן שהוא רודף אחריה. לאט לאט נראה כי הכריש רואה בכל הסיטואציה מעין גרסה הפוכה למובי דיק ואינו מוכן לוותר לאמריקאית המעצבנת הזו.

מים לא שקטים יודע במה הוא עוסק ויוצריו יודעים מה הם רוצים שהקהל יראה. השחקנית הראשית הציגה הופעה חזקה ולא מוגזמת. חוץ מסצינה אחת, שאותה כבר ציינתי, שום דבר בסרט לא נראה מונפץ ולא מציאותי. גם ברגעי האימה המסך מראה לקהל תמונות מדהימות ביופים של הטבע הפרעי כמו שהוא, לטוב ולרע. אפשר לקחת כל כך הרבה צילומי מסך מהסרט ולהפוך אותם לרקע באיכות HD ולתקוע על שולחן העבודה במחשב. אישית, אני נצמדתי לכיסא פעמים רבות מהמתח שנבנה גם מהעלילה, גם מהסאונד וגם מהתמונה אותה אנחנו רואים. כל הסרט מרגיש כמו פאזל שנעשה בקפידה ואפשר לראות את האהבה והכישרון של כל המעורבים בו. אם איכשהו לא השתכנעתם ללכת לראות את מים לא שקטים בקולנוע אני בטוח שהטריילר יוכיח את הטענות שלי:

https://www.youtube.com/watch?v=EgdxIlSuB70