האילמת והחיה – סיקור הסרט "צורת המים" | The Shape of Water

Guillermo del Toro זכה ביושר למוניטין שלו בתור קולנוען יוצא דופן כבר כמה וכמה פעמים עם סרטים מצוינים כמו "המבוך של פאן"" (El laberinto del fauno), "ילדים של אף אחד" (El espinazo del diablo) ו-Hellboy, כך שיציאה של כל סרט חדש שלו תלווה תמיד בהרבה ציפייה מצד מעריציו. "צורת המים" (The Shape of Water), סרטו החדש של הבמאי, מצליח לעמוד ברף הגבוה של שהציב del Toro עם סרטיו הקודמים, הודות  לסגנון הקולנועי טהור, המעצימות את סיפור האגדה שבסיס הסרט מבלי להתמקד יותר מדי ברגשות האמיתיים והמוחשיים של הדמויות והוא ללא כל צל של ספק הסרט דובר האנגלית הטוב ביותר של הבמאי.

עלילת הסרט מתרחשת בשנת 1962, תקופת המלחמה קרה, המתרחשת ברקע חיי היום יום של הדמויות ומאיימת להתלקח בכל רגע. The Shape of Water הוא מכתב אהבה לאנשים הזרים, המוזרים והדחויים בחברה. הסרט הוא יצירת מופת של חמלה ותובנה על מצבה של האנושות ועל כוחה של האהבה. נראה כי הבמאי הציב לעצמו הרבה יעדים במהלך יצירת הסרט הזה והוא עמד בכולם. הסרט מצליח לתפקד בתור דרמה רומנטית, מעשייה מתרה, וסרט מפלצות קלאסי (del Toro מעולם לא הסתיר את הערצתו לסרטי מפלצות קלאסיים כמו Creature from the Black Lagoon).

הדמות הראשית בסרט היא Elisa (המשוחקת בצורה נפלאה על ידי Sally Hawkins), אישה אילמת בעלת לב זהב וסקרנות אינסופית, שעובדת בתור מנקה במתקן צבאי סודי ליד העיר בולטימור בארה"ב. המתקן מנוהל על ידי גנרל אמריקאי בשם Hoyt וראש האבטחה בו הוא לוחם אמריקאי קר ואכזר בשם Richard Strickland (שאותו מגלם Michael Shannon המצוין), שהוא למעשה הנבל הראשי בסרט. דמותו של Strickland מגלמת את כל מה שרע באנושות, הוא בן אדם אלים שלא בוחל באמצעים כדי להשיג את מטרותיו, הוא פנאט דתי וגזען הנהנה להתעלל באלה שהוא תופס כנחותים ממנו (כמו שחורים ונשים). יום אחד מגיע למעבדה במתקן הצבאי יצור אמפיבי מוזר שנראה כמו שילוב בין אדם לצפרדע. באופן לא מפתיע היצור דומה מאוד ל-Gill-man, המפלצת מהסרט Creature from the Black Lagoon, אך נראה כי הוא גם שואב השראה מדמותו של Abe Sapien מסדרת סרטי Hellboy (גם Abe Sapien וגם היצור מגולמים על אותו השחקן, Doug Jones). היצור נלכד על ידי Strickland ביערות האמזונס שם הילידים סגדו לו כמו לאל. בעוד הגנרל ו-Strickland רוצים להרוג את היצור, ראש המעבדה Dr. Hoffstetler רוצה להשאיר אותו בחיים כדי לחקור אותו. לאחר שהיא נקראת לנקות את המעבדה Elisa פוגשת ביצור ונוצר ביניהם קשר. Elisa שומעת על ההוצאה להורג ומחליטה לחטוף את היצור כדי להציל אותו, תוך שהיא מסתייעת בחברתה הטובה, מנקה אפרו-אמריקאית בשם Zelda ובשכנה, אומן הומוסקסואל בשם Giles. היא מסתירה את היצור באמבטיה בדירתה שם הקשר ביניהם נהיה עמוק עוד יותר, עד שגילוי החטיפה הבלתי נמנע מתרחש וכל שערי הגיהנום נפתחים.

קשה מאוד להעביר באמצעות הכתב את כוחו יוצא הדופן של del Toro לספר סיפור על האנשים שנצאים בקצהה של חברה אנושית לא מוסרית בשנות ה-60 לקהל הצופים של ימינו. אנשים שנחשפו לסרטיו הקודמים של הבמאי יודעים כי זו לא הפעם הראשונה שהוא עושה זאת, כמעט כל סרטיו נוגעים בדרך כזו או אחרת בנושאים דומים. אם זיכרוני אינו מטעה אותי Pacific Rim הוא הסרט היחידי של הבמאי שלא עוסק בנושאים חברתיים השנויים במחלוקת. השימוש ביצורים לא אנושיים כדי לדון במצבה של האנושות חוזר שוב ושוב בסרטיו של הבמאי, מה שהופך את The Shape of Water לסרט לא מקורי במיוחד ביחס לשאר יצירותיו של הבמאי. מה שמיוחד בסרט הזה הוא השימוש בדמויות שהיום נחשבות "רגילות", בסרט שעלילתו מתרחשת בשנות ה-60 שבהן גיבוריו – אישה אילמת, הומו ואישה שחורה, היו נחשבים לא רגילים.

The Shape of Water הוא גם סרט יפה להפליא הודות לעיצוב התפאורה של Paul D. Austerberry ולעבודת הצילום הנהדרת של Dan Laustsen. כל אלה משתלבים בצורה מאוד טבעית עם הפסקול המעולה של Alexandre Desplat. גם העיצוב של היצור הוא מחזה מרהיב במיוחד. מצד אחד הוא נראה מאוד טבעי ומצד שני הוא מאוד זר. גם התנועה שלו נראית מאוד ייחודית אך אמינה הודות לעבודה המצוינת של Jones.

del toro תמיד היה בצדם של המפלצות, המדוכאים והדחויים. אם יש בהם אצילות וטוב לב הוא תמיד איתן לא משנה איך הם נראים או מתנהגים. היצור שבמרכזו של "צורת המים" מייצג קפיצה ממשית למים עמוקים יותר ויותר עבור הבמאי, גם אם מדובר בנושא שהעסיק אותו מאז ומתמיד.