התחלות קטנות – ביקורת הסרט "הבלתי רשמיים"

האם "הבלתי רשמיים" הוא סרט השנה של ישראל? יש סיכוי מאוד טוב.

היום אולי לא נותנים להם הרבה חשיבות, אבל עבורי, לראות טריילרים בקולנוע יכול להיות גורם מכריע בהחלטה שלי ללכת לראות סרט או לא ללכת לראות סרט. אז כשראיתי את הטריילר לסרט הישראלי "הבלתי רשמיים" בקולנוע לב, הייתי חייב לראות בעצמי את סיפור המקור של מפלגת ש"ס.

הסרט מתחיל בדומה לטריילר, עם גיבורנו יעקב כהן פורץ למשרד מנהלת בית הספר לבנות של בתו על כך שסולקה מבית הספר. אחרי שהוא קולט שזה בגלל שהיא ספרדייה ובגלל פגיעה בעסק שלו מכוח אשכנזי נוסף בקהילה הדתית, הוא מחליט להקים מפלגה שתרוץ לרשות העיר ירושלים.

הוא מתאחד עם דמותו של יואב לוי, נוכל קטן עם פה גדול ורב שנאלץ ללמד תלמידים בחדר מקררים בשריים של קצביה בעיר כי אינו מקבל מהמועצה האשכנזית כסף לחדר ישיבה נורמלי. השלושה יוצאים להביא מהפכה ספרדית שבמהלכה מתעמתים עם כל אנשי הכוח הדתיים ונלחמים על מקומם בפסגת ירושלים הדתית ומדינת ישראל.

הסיפור הוא נהדר. למרות שחלק מהדמויות בדיוניות, אפשר להרגיש את האמת שבסיפור ואת המאבק הקשה של שלושת גיבורינו. בנוסף, שולי רנד, יעקב כהן (השחקן לא הדמות) ויואב לוי, עושים עבודה יוצאת מן הכלל על המסך בלתת לנו שלושה אנשי דת מתחומים שונים, עם רקע שונה ואישיות שונה, הם מרגישים אמיתיים ומוכרים. היחיד שמרגיש קצת מזויף ומוגזם זה גולן אזולאי, שנותן הופעה די טובה אבל מרגיש יותר מדי ערמומי וחלקלק בשביל להיות אמין.

אני חייב להגיד שהמשחק של רוב שחקני הסרט הוא מצוין ומלא רגש. למרות שישנם לא מעט פעמים בהם הרגש של הדמויות מתפוצץ בנאום או צעקות, אלו הרגעים שבהם השחקנים מדברים בשקט או בכלל לא מדברים שאפשר להרגיש את מה הדמויות באמת מרגישות וזה סימן לסיפור ויזואלי טוב. שולי רנד עושה במיוחד עבודה מצוינת בתור יעקב כהן, אדם דתי פשוט מעבר טיפה טרגי ובודד שכל חייו כיוונו אותו להשאר פשוט וקטן, אבל הוא תמיד שאף למשהו גדול יותר כמו הסיפורים שהוא קורא בתורה כל יום.

חוץ ממשחק מצוין ודיאלוג מאוד טוב, הצילום של הסרט גם ממש טוב. כל זוויות הצילום, בין אם זה בבתים הקטנים של הדמויות או בסמטאות רחובות העיר ירושלים, נעשה בצורה שתגרום לסיפור להראות קטן ושמנסה להתפרץ החוצה ולעלות, כמו המפלגה הדתית ספרדית הקטנה. זה בעיקר מורגש בסצנות של יעקב על המרפסת כשהוא מסתכל על ירושלים, שואף למשהו גדול יותר.

העלילה גם זורמת ממש טוב ומתרכזת בדברים החשובים, כשהדמויות צריכות לעבור תהליך ולהתחבר אחת לשנייה הן עושות את זה וכשהן אמורות להתקל בבעיה, הן נתקלות בה וזה שוב מרגיש מאוד אמיתי. אני יכול לחשוב רק על רגע אחד בסרט שבא משום מקום ומרגיש נטו על מנת לנפח את זמן הריצה ולשמש בטריילר, ולא ממש מצליח לקדם את העלילה.

אני לא אספר את הסוף, אבל הסרט הוא די טרגי ואני מאמין שהוא בא לבקר לא מעט את הפוליטיקה וההתנהגות המצופה של היום מפוליטקאים ומכל בני האדם. הסוף לא ממש מספק, אבל ככה זה גם בחיים האמיתיים, לא תמיד מקבלים מה שרוצים ולפעמים צריך להסתפק במה שיש.

סיכום

"הבלתי רשמיים" הוא סרט ביוגרפי בדיוני חלקית מצוין עם סיפור מעניין, דמויות מורכבות ואמיתיות, משחק נהדר וצילום שמקדם בצורה טובה את הסיפור ורגשות הדמויות. הסיפור מתחיל קטן אבל מסיים בצורה גדולה.