גלקסיית המחשבים חדשות וביקורות משחקים, קולנוע, חומרה וטכנולוגיה
היוצרים של The Walking Dead הכינו אותנו לפרק חריף, אך כנראה שהכובד באבדות נאספו לאורך העונה לא התעקל עדיין. לא מספיק לפחות.
הייתה זו עונה נהדרת אם יורשה לסכם, מלאה בטוויסטים נהדרים ומושכת את הצופה. נדמה כי אחרי העונה הקודמת והחלשה קיבלנו, כמעריצם, פיצוי נהדר.
העונה שחולקה לשתי חלקים, כמו תמיד, הפתיעה אותנו בכיוונים חדשים.
עד כה נדמה היה כי העולם הינו סופי. זהו, נגמר. כולם זומבים ואין טעם לחיות. המסר הזה השתקף מהאובדן ששרר בדמויות, ובמיוחד בריק, שללא אהבה, ללא מטרה וללא חשק לחיות נאבד בעצמו, והשיגעון החולף שגרם לו להרג מיותר של דמויות אחרות בהחלט לא תרם.
אבל אז הגיע עונה 6, שהתחילה פלפלית לגמרי. זוכרים את עמק הזומבים שאיים על אלכסנדריה, אז בדיוק. הקבוצה מסכנת את החיים שלה בכדי לשמור על הבית החדש שלה. הם כבר לא הורגים מען הישרדות הם הורגים זומבים, למען חיים חדשים, למטרה גדולה יותר מעצמם. ריק משתקם, גלן ומגי יוצרים צעד לעבר משפחה, ושאר הדמויות מנסות להשתקם ולהתחיל לחזור לחים הרגילים, בדו קיום עם הזומבים.
(ספוילרים לעונה השישית של המתים המהלכים, מתחילים מכאן)
אממה, כמעט שכחנו שהשורדים בהנהגת ריק, לא היחידים בעולם הזה, ומהר מאוד פגשנו את ישו.
ישו, שהופיע ב-2 פרקים בלבד, סחף אותנו לגמרי. איך אפשר שלא להתאהב בדמות שנכתבה באופן מדהים ומשדרת משהו קליל וחכם, בו זמנית.
ישו הוא ההבטחה של העונה, ובזכותו היוצרים הצליחו לעלות את הרייטינג בחזרה.
ישו, הוא לא היחיד שהצטרף לעולם האפוקליפטי, קו עלילתו דריל, פגשנו את דוויט, שורד נוסף, חולה סכרת.
כן כן, ייצוג נוסף לעולם שאנחנו מכירים, כאשר היוצרים משאירים אותנו מחוברים למציאות.
אז איך דוויט וישו, מצליחים להפוך את העלילה באופן שלם כמעט, ובעצם מרחיבים את כל מה שהכרנו, עד כה?
מצדו של ישו, פגשנו את היל טופ. עיירה בגודל של ספרייה, עם קרוונים מסביב. שם שורדים בעזרת חקלאות ועבודת צוות. ישו הינו המנהיג הרוחני של הקבוצה, אך מעליו עומד המנהיג בעל הכתר, שמאחורי גבו מסתבר שהמחשבות חלוקות.
מצדו של דוויט, ישנו פתח לקבוצה אחרת, המושיעים.
הדמות של דוויט נראית כלא חשובה בהתחלה, היא מופיעה לכמה רגעים, מסכנת את דריל ונעלמת. נדמה שאפשר לשנוא אותה, אך דריל, שמוביל את קהל המעריצים בשנים האחרונות, מצליח ליצור פח לאמפתיה כשהוא בכל זאת עוזר לו לברוח מקבוצת המושיעים, ועוזר לו למצוא תרופה ההכרחית לו.
אך גורלו של דוויט מר, והוא נתפס על ידי ניגן, ומוחזר בכוח לקבוצתם.
אז מדוע דוויט הוכנס לעלילה? בכדי להראות את אכזריות המושיעים? או שמא הוא כאן כדי להציל את חביב הקהל דריל?
כמו שציינתי, דריל הציל את דוויט. ובתמורה, בפרק הלפני אחרון, דוויט, שנפגש שוב עם דריל, ירה לו בזרוע ובעצם שיתק את דריל מפעולה נגדית כלשהי.
כן, ממש נבל אמיתי.
אלא, שלחובבי ניגן, יכול להיות שהמשפט הבא יהיה מוכר – "ניגן לא מתעסק עם פצועים."
ניגן רוצח, אין מה להחביא כאן. הוא אלים ומנהיג קבוצות בוזזים שערורייתית למדי.
דוויט, אשר לוקח חלק בקבוצה זאת, ואפילו עומד במעמד גבוה, הישר תחת ניגן, יודע מה הולך לקרות.
השאלה המתבקשת היא, האם דוויט ידע את גורל החבורה, ובחר להחזיר לדריל טובה ובכך, להציל אותו ממוות וודאי על ידי ניגן?
דריל פצוע, ניגן לא מתעסק איתו. מש"ל.
וכעת מגיעים לפרק האחרון, מלא הזעם שעורר סערה ברחבי העולם.
הפרק עצמו סביר למדי, בהחלט העונה הכינה אותנו לסיום גרנדיוזי שלא ממש קיבלנו, אבל אלו היו ה-10 דקות האחרונות, אחרי נאום ארוך ומיותר מניגן, שבסופו זירוז הפעלים והאן דן דינו המפורסם, הם אלו שגרמו לקהל להישאר בשוק.
הסיום שחור, ומישהו מת. הצעקות ברקע ממש לא תורמות.
אז מי מת?
הקאסט הודיעו כי אינם יודעים, איך קול אחד בינהם אומר כי בוודאות הוא יודע מי מת, בתוספת ניבול פה המתאים לדמותו. האם ניחשתם מי זה שפלט כי הסוף הינו מר והמוות בלתי נמנע? לא אחר מאשר נורמן רידוס, הלא הוא דריל.
אז למרות שהסוף המעורפל שלא מאפשר לצופים דעת מי האבדה המפורסמת, יש מעריצים שהצליחו לשמוע מבעד לקאט השחור שקיבלנו.
הסרטון הבא (לינק) מנתח את הצעקות. אנחנו שומעים צעקת "מגי" קטועה, ואחריה צעקות רבות של "גלן". מגי צועקת "גלן", ריק צועק "לא", ואברהם צועק "גלן".
מלבד זה, הבא ניזכר בחלק קטן בפרק. זוכרים את הפלאשים מבעד לחורים שלפעמים סימלו מעבר בין סצנה לסצנה? זו הייתה נקודת המבט של גלן. לאחר מכאן גילינו את זה כשאר הוציאו אותו מהוואן, והוא ישב שם, ראשון, מול החורים. מעריצים רבים סבורים שהעובדה כי זאת הייתה נקודת המבט שלו, מצביעה על כך שמי שמת היה גלן, כי הייתה זו גם סצנה דרך עיניו.
אך לפני שנתפרק על קברו, ונשבר סופית, הבא נזכור שזו הייתה העונה הטובה ביותר לדמותו. עונה שלמה המתרכזת בו ורק בו. יחסיו עם מגי, שהתקדמו עד לילד המפורסם של שניהם, האופי שנבנה לו באופן גיבורי לגמרי, וכמובן הסצנות הרבות שנתנו לנו עוד טעם מהדמות האהובה למדי.
אז אולי זאת פרידה, ועל כן, להתראות גלן, ונתראה בעונה הבאה בפלאשבקים.
