העורב הלבן – ביקורת סרט

סיפור חייב של רקדן הבלט הרוסי רודולף נורייב בא למסך הגדול ב"העורב הלבן" – זהירות ספוילרים

הכרתי מהסרט את המונח "עורב לבן" ופירושו אדם חריג שלא הולך בתלם. רודולף נורייב הוא גדול רקדני הבלט והסרט עוסק בסיפור חייו. הסרט בוחר להתמקד בדרך בה הוא סולל את הצלחתו העולמית. רודולף נורייב חי ב-1961 בברית המועצות תחת משטר קומוניסטי נוקשה ובשיאה של המלחמה הקרה. הוא נחשף בפריז לעולם שונה מכפי שהוא מכיר ומתאהב באורח החיים שם. מבחור שמשתייך ללהקת הבלט הרוסית- קירוב הוא נהנה בפריז מחיי בליינות עם חברתו הצעירה קלרה סנט וקציני ק.ג.ב. שנאלצים ללוות אותו על כל צעד ושעל רודולף מוכרח לקבל החלטה שתשנה את חייו ואף תעמיד את חיי משפחתו בסכנה. לצפייה בטריילר הסרט:

חייו של אומן מדופלם

כבר מתחילת הסרט אנו מבחינים שדמותו של רודולף נורייב יוצאת מגדר הרגיל ומעוררת השראה. הוא נולד על רכבת ונולד למשפחת איכרים ענייה בברית המועצות, כשאביו לחם רוב הזמן במלחמה ואמו בקושי רב פרנסה אותו ואת שלוש אחיותיו. רודולף היה פרפקציוניסט ותמיד שאף להיות הכי טוב במה שהוא עושה- תחום הריקוד. הוא התאמן שעות על גבי שעות, התאפיין תמיד ברצון להשתפר ולשמוע ביקורות בונות וגם למד שיעורי אנגלית כדי לסייע לממש את חלומו להיות רקדן בלט מפורסם במערב. הסרט קופץ לתקופות שונות בחייו של רודולף- לילדותו המוקדמת, נעוריו והצלחתו במערב.

"העורב הלבן" בוחר להתמקד בהצלחתו של רודולף ולא מציג בפנינו את כל סיפור חייו, כנראה שלא קרה יותר מדי בזמן הזה בהתחשב בעובדה שהוא מת בגיל 54 מאיידס, בדומה לסרט "רפסודיה בוהמית" שבעיקר הילל את פרדי מרקיורי ובחר לסיים את הסרט בסוף הולם וטוב כדי להדגיש את ההשפעה הענקית שלו במוזיקה ולא בטרגדיית מותו המר. כמובן שאני לא מאשימה את שני הסרטים הללו וחושבת שעדיף להתרכז בהצלחה ובתרומה של שני האומנים הדגולים.

סיפור הצלחה אדיר שניתן לשאוב ממנו השראה?

השחקנים בסרט הם גם רקדני בלט מקצועיים, דבר שמסביר את הדיוק בריקודים שמוצגים בסרט. מלבד אולג איבנקו, לצד השחקן הראשי יש גם את סרגיי פולונין שמגלם את חברו יורי. רקדן בלט מפורסם שיצא סרט תיעודי על חייו בשם "הרקדן". עובדה זו לא מצערת ועדיין השחקנים מוכיחים יכולות משחק גבוהות אם כי לא מאוד מדהימות. אנו רואים בסרט השקעה גדולה בתפאורה של הסרט, הכירואוגרפיה,הריקודים ובתלבושות של השחקנים. ניתן לראות דמיון בין אולג איבנקו לבין רודולף נורייב ועל כן הליהוק היה משכנע ואותנטי. בנוסף, הסרט אומנותי בכל רמ"ח איבריו וסרט תרבותי מדרגה ראשונה. רודולף שחובב אומנות מתבונן רבות ביצירות מלבד עיקר הסרט שהוא כמובן הריקוד.

הסרט ארוך ואורכו 127 דקות, אבל הוא לא מרגיש ארוך מדי. המתח בעלילה נשמר, אנו מרגישים שותפים לתהליך ההצלחה של רודולף ונחשפים בהרחבה ובהנאה לסיפור חייו. דמותו של רודולף מעניינת ומרשימה. אנו מגלים עליו מידע אך יחד עם זאת יש מידע עליו שלא מקבלים מפורשות ומסיקים מן הסרט. הסרט מנווט בין תקופות זמן שונות, דבר שבעיניי מאוד קשה לעשות בלי למנוע רצף עלילתי ומעט לאבד את תשומת לב הקהל למספר רגעים, אך הסרט עומד בכך בהצלחה ומעניק לנו עלילה בשרנית ומעניינת, כשכל פעם אנו נחשפים אל דמויות שונות בחייו של רודולף וגם למספר תפניות עלילתיות. מבחינתי הבימוי, התסריט והצילום היו נפלאים והכי פחות מוצלח ביניהם אבל עדיין טוב מאוד, היה המשחק.

חוויתי הכללית

לסיום, "העורב הלבן" הוא סרט ייחודי שמספר סיפור מרגש ומעורר השראה על הצלחתו של אחד מרקדני הבלט המפורסמים רודולף נורייב. הסרט מעניין מאוד ועשוי נהדר, דבר שגורם בקושי להתיק מהמסך עיניים. הסרט מעניק כבוד ראוי לרודולף נורייב ועושה חשק לחקור יותר על הקריירה שלו וחייו. השכלתי מהסרט ולמדתי דברים חדשים על דמות מפורסמת. זהו סרט שנהינתי ממנו מאוד וממליצה בחום לצפות בו.