התור של ת'ור – ביקורת הסרט ת'ור-ראגנארוק

חברת מארוול שנכנסה חזק אל עולם הקולנוע ממשיכה בהפגזת הסרטים אשר מרכיבים את היקום הקולנועי שלה שלא מפסיק להתעצם (ועל הדרך לבעוט באשכים של יקום DC) ועל הדרך גם נבנה הרקע לאירוע הענק שנקרא infinity war עם כל הדמויות האהובות מהקומיקס. הפעם אנו חוזרים לסיבוב שלישי עם אל הרעם הנורדי – ת'ור בסרט שלוקח זווית אחרת לחלוטין ממה שהכרנו מהסרטים הקודמים.

לפי המיתולוגיה הנורדית ראגנארוק הוא הארמגדון של האלים שלהם, אסגרד תושמד, משפחתו של אודין תמות וחשכה תשרור לנצח, זה גם הדבר שבגדול מניע את ת'ור במלחמות ובפעולות שלו בין אם זה במיתולוגיה או בקומיקסים וגם משהו שלא מפסיקים לדבר עליו סטייל "החורף מגיע" במשחקי הכס, והנה זה סוף סוף קורה, החורף הגיע וראגנארוק בדרך, האיום ממשי וכולם בפאניקה מטורפת. אבל עוד מעט נגיע לזה.

הסרט השלישי והחדש של תור מבית מארוול מגיע אלינו בניחוח חדש ושונה לחלוטין ממה שהכרנו עד עכשיו, מה הכוונה? הבמאי טאיקה וואטיטי הניו זילנדי ששייך יותר לז'אנר הקומדיה ככל הנראה עשה אחד ועוד אחד והבין לאן הרוח נושבת בקרב סרטי הקומיקס – יותר אקשן, יותר קומדיה, פחות דרמה כבדה ואכילת ראשים, במילים אחרות פחות מה שהיה בשני הסרטים הקודמים של ת'ור ויותר בכיוון של שומרי הגלקסיה אך עדיין עם שמירה על כמה אלמנטים שמביאים קהל רחב יותר ממקבץ חובבי הקומיקס הכולל משפחות, צעירים ונשים.

אז מה הסיפור? גיברונו הבלונדיני והעשוי ללא חת ת'ור ממשיך לחפש ברחבי היקום אחר האבנים כאשר בשלב מסוים הוא מבין שאיום גדול מגיע אל אסגרד בדמותה של  הלה (קייט בלנשט האדירה) אלת המוות, שחוזרת מהגלות עם המון כעס וזעם על אודין (אבא של תור המגולם ע״י האגדה אנתוני הופקינס) ועם מטרה אחת ברורה – להשמיד הכל, להרוג את כולם ולהיות המלכה החדשה. לגטימי. ת'ור יוצא חדור מוטיבציה להציל את העם שלו ומוצא שאודין לא ממש בסביבה ושלוקי חזר (הפתעה) אל השכונה, לפני שהוא מספיק להבין מה קורה ת'ור מוצא את עצמו בצד השני של הגלקסיה, בזירת גלדיאטורים השייכת לגרנדמאסטר (המשוחק ע"י ג'ף גולדבלום הגאון) שם הוא צריך להלחם על חייו כנגד…הענק הירוק (פאוזה דרמטית), במידה והוא ינצח – עליו יהיה לאסוף צבא ולהציל את אסגארד אחת ולתמיד

כמו שאמרתי מקודם, בסיבוב הזה של ת'ור אנו מקבלים משהו שראינו מעט מדי ממנו בסרטים הקודמים של מארוול כשרק לאחרונה אנו מקבלים את זה הרבה יותר כמו לדוגמה בשומרי הגלקסיה וספיידרמן החדש – הומור. והרבה מזה.
ת'ור ראגנארוק עשה מעבר חד מקומדיה שקספירית כולל הדיבור והמשחק לסרט מארוול כמו שצריך עם לא מעט ניואנסים, גאגים, בדיחות סמויות וצוות שחקנים רחב, מוכשר ומטורף שעושים את העבודה  ברמה כל כך טובה שחוויית ההנאה מהסרט ממשיכה בכל הכוח מרגע ההתחלה ועד הסיום, ואם כבר דיברנו על החוויה – אנחנו מקבלים פה מארז ענקי של כל הדברים שרוצים לראות בסרט מהסוג הזה כולל כמה דברים שאולי פחות, כמה דברים שנועדו "להשתיק" קבוצות מסוימות של קהלים כולל עקיצה וכמובן – הופעת אורח של סטן לי. הסרט שמוגדר כסרט קומיקס אקשן מעניק לנו בחום ואהבה לא מעט סצנות קרב שגורמות לכל אחד לחמימות ברחבי הגוף בזמן שהדמויות מסתערות אחת על השנייה, הן עשויות נפלא בלי משהו שיסגיר שזה  אקשן סינמטי או פעלולים ממוחשבים והקרב בין ת'ור להאלק – EPIC!

משם נמשיך לעלילה ולמשחק, בניגוד לשני הסרטים הקודמים אנו מקבלים עלילה קלילה יותר, מעניינת יותר, פשוטה יותר להבנה והרבה פחות כבדה ומעיקה, נכן שיש פה ושם סצנות וקטעים שהיה אפשר לוותר אבל הכמות היא כל כך קטנה שממש אפשר לסלוח ולשכוח. כך גם לגבי המשחק, אומרים שרוב הטקסטים שם אולתרו ע"י השחקנים (היה להם תסריט אבל יותר בכיוון של קו מנחה כללי) בכדי שתהיה להם האופציה להיות יותר משוחררים ואף להראות את הצד הקומי שיש בהם ביתר קלילות ופחות מאולץ, התוצאה – מעולה וכמות הבדיחות ורגעי הצחוק היא גדולה במיוחד, משהו שממש ממש לא ציפית מסרט של ת'ור.
נקודה נוספת שראויה לשבח זה פס הקול, גם פה כבינו ככל הנראה שנגיעות וקריצות לשנות ה-80 יכולות לעשות פלאים ורוב פס הקול של הסרט היה מושתת על סינתיסייזר שרק גרם לי לרצות יותר ויותר להיכנס אחרי הסרט לרכב ה-Thunderbird שלי ולהלחם בפשע (כל מי שנולד אחרי מוזמן להיכנס ליוטיוב, לחפש את הסרט הקצרצר שצוחק על כל מה שזה שנות ה-80 כולל הופעת אורח של ת'ור – Kung Fury ולהבין על מה אני מדבר).

רוצים לדעת מי משחק שם את מי? קבלו רשימה:

• כריס המסוורת' – ת'ור, הגיבור הראשי או מי שידוע בתור "זה עם הפטיש"
• טום הידלסטון – לוקי, אחיו למחצה של תור המשמש גם כאויבו וגם כאחד שנערץ יותר ע"י הקהל מכריס "ת'ור" עצמו
• קייט בלאנשט – הלה, אלת המוות השולטת בניפלהיים ובהלהיים, שדומה בסרט לאווה גרין ומפחידה לא פחות ממנה
• אידריס אלבה – היימדייל, השומר רואה ושומע-הכל של גשר ביפרוסט
• ג'ף גולדבלום – גראנדמאסטר, ישות קוסמית רבת עצמה, שליט כוכב סאקאר והבעלים של קרבות הגלדיאטורים
• טסה תומפסון – "142", לוחמת קשוחה ושתיינית, בעלת קשרים עסקיים עם הגראנדמאסטר
• קארל אורבן – סקורג', לוחם אסגרדי שמחליף את היימדייל ולבסוף גם חובר להלה
• מארק רופאלו – ברוס באנר/הענק הירוק, מצד אחד מדען מצד שני ענק מצד שלישי הורס הכל
• אנתוני הופקינס – אודין, מלך אסגרד, הבוס של הכל, אביהם של תור ולוקי

כיאה לסרט מארוול יש לא מעט הופעות אורח שחלקן גם מפתיעות, בין השחקנים אנו יכולים למצוא את בנדיקט קאמברבאץ' בתור ד"ר סטריינג', סטן לי כמובן, סם ניל, מאט דיימון ועוד.

קבלו פינת טריוויה קטנטנה שנקראית "וואלה? איזה קטע"

• קייט בלאנשט וקארל אורבן שיחקו יחד בשר הטבעות, היא בתור גלאדריאל והוא בתור לוחם מרוהאן
• סם ניל וג'ף גולדבלום שיחקו יחד בפארק היורה (המקורי והגאוני)
• מאט דיימון שיחק בסרט דוגמה דמות שנקראה "לוקי"
• הבמאי טייקה ווטיטי ידוע גם בשם טייקה כהן (כן, הוא משלנו) וגם מדובב את הדמות המשעשעת קורג
• הלהקה "לד זפלין" ידועה בתור אלו שעושים את המוות למי שרוצה להשתמש בשירים שלהם בסרטים, ב-ת'ור ראגנארוק מתנגן השיר Immigrant Song פעמיים

שורה תחתונה

ת'ור ראגנארוק לוקח את הדמות של ת'ור למקום חדש, משעשע יותר ועשוי הרבה יותר טוב, פחות כובד ויותר קלילות, פחות קיטש והרבה יותר הומור. חוויית הצפייה בסרט מהנה מאוד מכל כך הרבה סיבות וכל אחד יכול למצוא משהו להתלהב קבין אם אלו סצנות האקשן הבאמת מגוונות, ההומור שלא נגמר, המשחק של צוות השחקנים שבאמת לקח את העסק צעד קדימה או הסיפור הקליל שנותן משב רוח רענן בעולם סרטי הקומיקס בגלל שהוא לא כבד, עצוב, מדכא וגורם לצופה לאבד תקווה בשלב מסוים.