טוב השני מן השלישי – ביקורת המשחק Trine 3: The Artifacts of Power ל-Switch

גרסת ה-Nintendo Switch של Trine 3: The Artifacts of Power מצליחה לגאול קצת את המשחק

אני זוכר את הפעם הראשונה בה שיחקתי ב-Trine 3: The Artifacts of Power, זה היה בדיוק לפני ארבע שנים, אז הושק המשחק למחשב האישי. בתור מעריץ של הסדרה אני זוכר שהייתי מאוד עצוב כשהבנתי כמה עמוק היא נפלה. משחק שאמור היה לקחת את אחת מסדרות משחקי הפלטפורמה הטובות ביותר לשלב הבא הכזיב את המעריצים. החידות הנפלאות שעיטרו את המשחק השני בסדרה נעלמו כלא היו ואורכו גם היה קצר משמעותית. הייתה לכך גם סיבה הגיונית, מפתחת המשחק, חברת Frozenbyte הפינית, סבלה מבעיות רבות ותקציב המשחק נופח מעל לכל פרופורציה, פי שלושה מזה של Trine 2 (רובו ככל הנראה הושקע במעבר בין גרפיקה דו-ממדית לגרפיקה תלת-ממדית) וגם אזל לפני סיום הפיתוח.

לקראת כתיבת הביקורת הזאת, כששיחקתי במשחק על גבי המסך הקטן של קונסולת ה-Nintendo Switch, הרגשתי שאני מעריך אותו הרבה יותר. יכול להיות שזה קשור לעובדה שלפני ארבע שנים, קצת לפני ש-Trine 3: The Artifacts of Power יצא, שיחקתי גם ב-Trine 2, מה שהוביל אותי להשוות את המשחק השלישי הנחות לקודמו הנעלה בהרבה. הפעם, למרות שהחידות של Trine 3: The Artifacts of Power עדיין קלות מאוד, נהניתי ממנו יותר. אפשרות נוספת היא העובדה שאני משחק בו על גבי קונסולת ה-Switch (בעלת המסך הקטן) ולא על גבי המחשב האישי (בעל המסך הגדול), אז אני לא כל כך שם לב לפגמים שלו.

בדומה למשחקים הקודמים גם פה תשלטו בשלושת הגיבורים ביחד ותוכלו להחליף ביניהם בהתאם לצורך. לכל אחד מהגיבורים יש יכולות מיוחדות משלו שיעזרו לכם בפתירת חידות. אמדאוס הקוסם יכול לשלוט בסביבה באמצעות טלקינזיס וליצור אבנים יש מאין, פונטיוס האביר שיכול להילחם באויבים, להרוס מחסומים ולחסום מתקפות, וזויה הגנבת, שיכולה לקפוץ למרחקים, להשתמש בחפצים ולירות חצי אש על מטרות מרוחקות. במשחק הזה היכולות של שלושת הגיבורים פשוטות יותר בהשוואה לקודמו. פונטיוס איבד את הפטיש שלו וכעת שובר דברים רק באמצעות מגן וזויה יכולה לחבר חפצים רק למשטחים מסוימים ולירות סוג אחד של חצים. זה הופך את החידות לפשוטות הרבה יותר והופך את השתי הדמויות האלה לפחות מעניינות. למרבה הצער זה גם הופך את מצב המשחק השיתופי לחסר משמעות, כי אתם יכולים לעשות את הכל בקלות בעצמכם, ללא הצורך בעזרה מחברים.

המעבר מסביבות דו-ממדיות לסביבות תלת-ממדיות הוא יתרון משמעותי. החבר'ה ב-Frozenbyte הם גאונים חזותיים בכל מה שנוגע ליצירת עולמות מדהימים ומלאים בצבע שפשוט יהפנטו אתכם. המפתחים משלבים צורות וצבעים באופן מופלא, מה שגורם לסביבות להיראות עמוקות יותר וחיות יותר מכפי שהן באמת. הסביבות התלת-ממדיות בעייתיות יותר בגלל השילוב עם המצלמה המקובעת, מה שיקשה עליכם לראות מה אתם עושים ועלול לגרום לכן לקפוץ בטעות אל מותכם, במקום למקום מבטחים.

ב-Trine 3: The Artifacts of Power שלושת הגיבורים יוצאים להרפתקה במטרה להשתחרר מכוחה של "השלשה" (Trine באנגלית), החפץ המיסתורי שמחבר בין שלושתם ומאפשר לכם לשלוט בהם. המשחק שומר על הכתיבה החיננית שאפיינה את קודמיו. למעשה כל חווית המשחק היא כזאת. אז נכון שהרבה מאוד דברים אבדו במעבר בין המשחק השני לשלישי, בין השאר בגלל בעיות תקציביות וניהוליות (והמעבר בין גרפיקה דו-ממדית לתלת-ממדית), אבל אני חושב שעבר מספיק זמן כדי שאוכל להגיד בפה מלא ש-Trine 3 הוא משחק סביר, לא טוב ושלם כמו קודמיו, אך עדיין מהנה.

גרסת ה-Switch נראית מדהים על המסך הקטן וגם במצב מעוגן על גבי הטלוויזיה. הצבעים מהפנטים, ויש זמנים שבהם רק רציתי לעמוד במקום אחד עם הדמות ולהסתכל על אפקטים של התאורה והחלקיקים בזמן המשחק. הבעיה היחידה שלי איתה היא היעדר תמיכה במסך המגע. הקסם של אמדאוס יכל לעבוד כל כך טוב עם מסך מגע. סביר להניח שהמפתחים לא חשבו שהם אי פעם יצטרכו לפתח גרסה למשחק עבור קונסולה ניידת. יהיה מעניין לראות האם Trine 4: The Nightmare Prince, משחק ההמשך שיושק בשמונה באוקטובר ויחזיר את הסדרה למשחקיות דו-ממדית, יתמוך במסך המגע של הקונסולה.

למרבה הצער, עבור משחק וידאו, להראות טוב זה לא מספיק. Trine 3: The Artifacts of Power חסר בכמה תחומי מפתח, אבל הוא בהחלט שחיק ואפילו מהנה. אם אתם מתכוננים לקראת יציאתו של Trine 4: The Nightmare Prince לקונסולת ה-Switch בהחלט כדאי לכם לשחק בגרסה זו.