זהב שוטים – ביקורת הסרט Uncharted

סרט ההרפתקאות מבוסס משחק המחשב uncharted הגיע אלינו אחרי המתנה מאוד ארוכה עם צוות שחקנים מבטיח ועוצמתי, לוקיישנים אקזוטים והרים של הבטחות כמו הזהב האבוד של מגלן. השאלה שכעת עולה היא האם סוף סוף קללת הסרטים מבוססי משחק המחשב נשברה או ששוב טעינו בדרך וצריך לחזור לנקודת המוצא.

ב-2007 הגיחה לעולם סדרת משחקים Uncharted לפלייסטיישן שהפכה תוך זמן יחסית קצר להצלחה מטורפת, ולאבן מאזניים בבחירת קונסולה יחד עם God of War, Crash Bandicoot ועוד כמה אקסלוסיביים. באופן טבעי הסדרה צברה קהל מעריצים ואוהדים, משחקי צד, משחקי אפליקציה ואפילו סרטי מעריצים כשבראשם סרט שנעשה ב-2018 עם לא אחר מאשר נייתן פיילון, ההימור והבחירה (כמעט) הכי טבעית לשחק את ניית׳ן דרייק וסטיבן לאנג בתור סאלי.

יש שיגידו שהסרטון הזה בדומה למה שהיה עם דדפול היה יריית הפתיחה האמיתית להפקת סרט הקולנוע, שהיה ב״פיתוח״ כבר מ-2008, והנה בסמוך להוצאת הגרסה המחודשת למשחק הרביעי והמשחקון הנוסף עם קלואי ל-PlayStation 5 ולמחשב האישי – הוא יוצא לאוויר העולם. הסרט עם הרים של תקוות וכמו שאמרתי, צוות שחקנים מטורף. רוצים לדעת מי?

טום הולנד – ניית'ן "נייט" דרייק
מארק וולברג – ויקטור "סאלי" סאליבן
אנטוניו בנדרס – מונקדה
טאטי גבריאל – בראדוק
סופיה טיילור עלי – קלואי פרייז'ר
רובן פליישר – במאי

צוות מטורף, נכון? בואו נדבר בקצרה על העלילה.
הסרט מתרחש (כביכול) לפני סדרת המשחקים כשדרייק היה צעיר, אח שלו נעלם וסאלי ללא שפם וחולצת הוואי. סאלי שככל הנראה הכיר את סם (אח של דרייק) מזמין אותו להצטרף להרפתקה חובקת עולם כשבסופה – אוצר ששווה המון כסף, רק שבדרכם עומדים הנבל התורן – מונקדה, שרוצה את האוצר לעצמו כי הוא שייך למשפחתו וקלואי (שאנחנו מכירים מסדרת המשחקים) שגם רוצה את האוצר. במשך שעה ו-56 דקות (ברוטו) אנחנו יוצאים למסע חובק עולם עם המון דברים שמזכירים את המשחק.

על פניו זה נשמע מגניב אאאאאבל בפועל גם הסרט הזה לא מצליח לשבור את הקללה, ואלא אם אתם מעריצים של המשחק שמוכנים להביט מעבר למה שקורה שם ולהלביש בדמיון את מה שחסר, אנחנו מגלים סרט יחסית חלש שרחוק מאוד מהחוויה שיש בכל משחק ואני אסביר:

דמויות: אם זה היה ספר היינו יכולים לדמיין את דרייק וסאלי ב-1001 דרכים אבל כבר בנו לנו נראות בכל המשחקים, אנחנו יודעים שקיימים המון שחקנים מעולים שנראים בדיוק כמוהם, לראייה – סרט המעריצים,בו נייתן פיילון ווסטבין לאנג נראים ונשמעים בול כמו דרייק וסאלי. הבחירה של האולפנים ללכת על טום הולנד הייתה מוזרה בעיניי מהיום הראשון שרק הכריזו על זה אבל היי – הם בנו על ההצלחה של ספיידרמן ושימשוך קהל.
מצד שני הבחירה בסופייה טיילור עלי כקלואי – בחירה מעולה!

הומור – אחת הסיבות שסדרת המשחקים הפכה לכל כך מצליחה זה ההומור החד והשנון שמפוזר לאורך כל משחק (במיוחד בדיחות המרקו פולו), הציפייה לפגוש אותן לאורך הסרט דועכת מרגע לרגע כשהבדיחות שנזרקות שם (אם בכלל) רדודות, עלובות ופשוט… עצובות.
יש לכם תסריטאים מעולים ו-4 וחצי משחקים מצוינים כרפרנסים (לא כולל מה שיצא בויטה) למה לא להשתמש בזה? יודעים מה? יצא לפני כמה זמן משחק אפליקציה של uncharted שהיה כתוב יותר טוב.

סיפור – דבר נוסף שעשוי מעולה בסדרת המשחקים זה שילוב עלילה פיקטיבית עם מקרים אמיתיים שמצליחים לגרום לצופה להרגיש חלק מההרפתקה ורצון לחפור קצת בספרים או בוויקפדיה אם יש אמת במה קרה שם. העלילה בסרט מרגישה שטוחה לאללה עם בניית ״עובדות״ יותר מדי מהירה, מציאת פתרונות לחידות שגם קופיף היה מצליח לעלות על זה וטון של קלישאות ריקות שמרגישות כאילו נעשו כמחווה לגיימרים שבאו לצפות, כאשר חלקן עובדות וחלקן פחות.

ביצוע – מה משותף למשחקים של Uncharted, אססין קריד והנסיך הפרסי שגרם להם להיות כאלה וואו (לא קשור גרפיקה)? האקשן, הטיפוס והלוקיישנים. בואו נתמקד בדרייק שבכל משחק השחקן מוצא את עצמו אומר ״וואו הבחור בכושר״ וממשיך לטפס על הקיר הבא, ואז כשמגיעים שכירי החרב מגיע השלב של לשלוף אקדח ולפתוח באש.
על המסך יש לנו את הבחור שמשחק את ספיידרמן, שבלא מעט מקרים מראה לנו שעבד חזק על פיתוח גוף עם סצנות ללא חולצה (מנסים למשוך קהל מסוים?) שמעניק לנו רושם שסצנות האקשן יהיו טובות, נכון? פחות. מרדפי הפרקור שהיו (וגם לא יותר מדי) מתחילים טוב ו״נופלים״ מהר מאוד (סליחה), הסצנות של הקרבות יחסית חלשות, קטעים מסוימים לא הגיוניים במיוחד שתירצתי עבור חבר בזה ש״דרייק לחץ פעמים על איקס וזה נתן לו דאבל ג׳אמפ״ ובכלליות דרייק שלנו די קלוץ וזה מבאס. על כל זה תוסיפו שכל כך הרבה דברים אייקונים לא קורים או קיימים ועד שהם כן עובר הרבה זמן כמו חגורת הנשק, המוזיקה הכל כך מפורסמת, הבדיחות הקטנות ועוד ועוד.
גם בפן ״ההיסטורי״ יש כאן משהו צורם קלות, גם במשחק וגם בסרטי הרפתקאות קלאסיים כששולפים איזה איזכור היסטורי זה יוצר עניין וסקרנות אצל הצופה, פה פשוט ירו אותם לאוויר עם או בלי קשר וזה הרגיש כאילו שהאולפנים אומרים ״הנה, עוד תאריך היסטורי רק שתהיו בשקט״.

פס קול – אם שיחקתם אי פעם באחד מהמשחקים או צפיתם בסרט הרפתקאות אחד הדברים שהופכים לסופר זכורים זאת המוזיקה, דבר שאני מאוווווד אוהב וגם חיכיתי לשמוע אבל גם היא הייתה יחסית דלה ואנמית וכשהיא סוף סוף באה, התלהבות שטפה אותי מכף רגל ועד ראש כמו מישהו שטייל במדבר ולפתע – מים. כן, עד כדי כך.

שורה תחתונה – הסרט Uncharted מתחלק ל-2, אם אתם נמנים ממעריצי המשחק אתם תצליחו מצד אחד לראות מעבר לכל הבעיות שיש ולמצוא שבב מהסדרה ומצד שני לכעוס מעט על מה שעשו פה תוך ידיעה שאפשר היה לעשות דברים אחרת. החלק השני זה הצופה הרגיל שככל הנראה יצפה לראות סרט אינדיאנה ג׳ונס הדור הבא ויקבל אחד כזה אבל חצי כוח, במיוחד כשהשחקן הראשי שבימים אלו ממלא כל פינה בתור ספיידרמן הכל כך מוצלח ומדהים ופתאום הוא שבריר ממנו עם תסריט יחסית חלש, ביצוע לא משהו והמון דברים שמרגישים לא ממש קשורים. החוויה הכללית מהנה אבל לא וואו, היו יכולים לעשות בכל כך הרבה מקומות דברים אחרים וטובים יותר אבל ככל הנראה העדיפו לרכב על ההצלחה של ספיידרמן ולהאמין שהקהל מטומטם, יסלח מהר וב-Uncharted 2 יהיה טוב יותר. חבל.