אינטרנט קטלני – ביקורת הסרט Unfriended: Dark Web

מותחן האימה "Unfriended: Dark Web" (הסר חבר: הרשת האפלה) חושף בפנינו את הצד המסוכן של האינטרנט, מנקודת מבטה של הדמות הראשית דרך מסך מחשב עם סוד אפל שמסתתר מאחוריו. זהירות ספוילרים.

הסרט "Unfriended: Dark Web" יצא בחסות Blumhouse Productions, ענקי האימה, ביולי האחרון – וכבר נחשב ללהיט קאלט קטן בקרב מעריצי הז'אנר. כבר הרבה מאוד שנים שקל מאוד להיחשף לתוכן לא רצוי ברחבי האינטרנט, הרבה מהסרטים שמגיעים ולא מגיעים לקולנוע יעידו על כך, החל מאימה ועד סרטי סנאף; החל מהאקרים ועד מתקפות סייבר. נדמה שמרחב האינטרנט העצום כבר מזמן לא מקום כ"כ בטוח, אם כי לא נראה שאנשים באמת הולכים להיגמל מהדבר הזה שהשתלט על חיינו לחלוטין.

הסרט עוסק בנושא מאוד מעניין ואפל באותה המידה – הרשת האפלה (Dark Net), שכוללת בתוכה את הדברים הכי מזעזעים בגזרת האנושות, כגון התעללות, חטיפה, סדיזם, וכו'. ההגדרה המתאימה לזה היא ככל הנראה "סנאף" (Snuff) – סרט הכולל את כל המעשים האכזריים הללו ונעשה למטרות רווח. עוד סרטי אימה אחרונים מבית Blumhouse ששווה להזכיר בהקשר לסרט הזה הם שני סרטים באותו המוטיב החוזר מנקודת המבט של המשתמש: Cam ("חשבון חסום") של Netflix ו-Searching ("חיפוש") שמעבירים את אותה התחושה ה"ריאליסטית" שהצופה חווה יחד עם הדמויות בסרט. בניגוד להרבה מאוד סרטים הוליוודיים שתמיד נכשלים בצורה בה מציגים האקרים, הסרט הזה דווקא כן מנסה (עד כמה שניתן) להיות מחובר לעולם האמיתי, בדומה לסדרה איכותית אחרת שעושה חסד בנושא – "Mr. Robot". כמו כן, השחקנים בסרט ברובם יהיו לא מוכרים, כמו הרבה סרטים בחסות Blumhouse  – וזה גם הופך את התחושה לאמיתית בהרבה יותר.

הסרט משמש כהמשך לסרט הראשון "Unfriended" שנוגע באותו הנושא, אבל מנקודת מבט על טבעית יותר מאשר ריאליסטית כמו כאן. במאי הסרט הוא סטיבן סוסקו, שידוע בעיקר ככותב בסרטי אימה מצליחים כמו "הטינה", "המנסרים מטקסס 3D" וזוהי הבכורה שלו כבמאי בנוסף לכותב. הסרט כולו מוצג מנקודת מבטו של המשתמש כמסך מחשב (עוד מוטיב חוזר בשנים האחרונות בעולם האימה) בו מתיאס אוברייאן (קולין וודוול), ככל הנראה מתכנת והדמות הראשית, עוסק בענייניו ברחבי האינטרנט על הלפטופ החדש שמצא בבית קפה אינטרנטי, השייך במקור למישהי בשם נורה. הכל טוב ויפה עד שמתיאס מגלה שהלפטופ שלו הוא בעצם מלכודת האקרים למשהו הרבה יותר גדול ומסוכן ממה שיכל אי פעם לדמיין. מהרגע שמתיאס מקבל את הלפטופ, שלל דברים מוזרים מתחילים להתרחש (הוא מתנתק ומתחבר כל הזמן ליוזר אחר, המחשב נתקע ונראה שההארד דיסק שלו מלא אפילו שמתיאס לא רואה שום קובץ בו). לאחר עזרה מחברו הטכנולוגי הוא מצליח לחשוף קבצים מוסתרים בהארד דיסק.

המינוח Dark Net/Web מדבר על חלק מרשת האינטרנט שלא נגיש בחיפוש בגוגל, או באתרי אינדקס. על פניו כל דף שלא נגיש לציבור ללא הרשמה או חיבור מיוחד נחשב כDeep Web (עוד שם נרדף למונח), ועל כן גם דפים שיהיו באתרים שמבקשים הרשמה על מנת לצפות בתכניהם (פייסבוק, לינקדין, פורומים וכו') נכנסים תחת הקטגוריה. לרוב כשמשתמשים במונח זה, מתכוונים לדפי אינטרנט שמצריכים פרוטוקול מיוחד כדי לצפות בהם (הכי נפוץ מביניהם הוא פרוטוקול Onion כחלק מפרויקט TOR), המכילים דברים סודיים ולא חוקיים לרוב, ללא יכולת איתור ה-IP שלהם מהסיבות המובנות (בסרט מזכירים לדוגמה את "Silk Road", אתר מכירות בסגנון EBAY שפעל בעבר כ-"Hidden Service" ברשת TOR וכלל מכירות נשק, סמים, כרטיסי אשראי ות.ז. גנובים ועוד שלל דברים נוראיים. זה בהחלט מטריד לדעת אילו דברים מפחידים ניתן לרכוש באינטרנט).

ככל שהזמן עובר מתיאס מגלה שהבעלים המקוריים של הלפטופ צופה בו, רוצה את המחשב חזרה וממש לא מתכוון לוותר – ואף דורש ממנו לא להתכתב בפייסבוק, אלא בתוכנה אנונימית ומטרידה שנקראת "The River" – אותה חברו מתאר כ -"Overlay Network", רשת שמכסה רשת אחרת, ומציג אותה כחלק מה- Dark Net. בתוך כל הבלגן  – מתיאס מדבר בשיחת סקייפ קבוצתית עם חבריו ואף מתייעץ איתם מה לעשות. בנוסף, אנו עדים לכך שמתיאס בקשר רומנטי עם בחורה חירשת בשם אמאיה  שמשום מה מאוד מבואסת עליו כל הזמן, במיוחד לאחר שהוא מנסה לפתח תוכנה שתעזור לו לתקשר איתה בצורה יותר יעילה.

מנקודה זו העלילה מתחילה להיות יותר מסוכנת ומתיאס מגלה סרטונים של מצלמות IP בתוך הלפטופ, של בחורות שעוברות התעללות, וכל זה מצולם תמורת בידור המשתמשים. מפה הכל מסתבך, יותר מזה אני לא אגלה, אבל בהחלט שווה לצפות. אני רק אציין שחוץ מהסוף המקורי, יש עוד שלושה סופים שונים: סוף אלטרנטיבי, סוף של גרסת ה-DVD, וסוף אלטרנטיבי אף לגרסת ה-DVD. בסרט יש אף טוויסט נאה, החושף בפנינו עוד מונח מתחום ה-"רשת האפלה" – "Red Rooms", פלטפורמות בידור סדיסטיות להנאת צופיהן (מוזמנים לגגל – לאמיצים בלבד!). זאת ועוד – ישנם כמה כלים בסרט שמשתמשים בהם גם בעולם האמיתי, בנוסף לקוד שממש יש לו משמעות, וזאת בניגוד לצורה המגוחכת בה האקרים לרוב מוצגים בהוליווד. לדוג' "יצירת המופת" הבאה : "- CSI Cyber". תקציב הסרט הוא מיליון ש"ח והוא הרוויח בקופות כ-13.5 מיליון ש"ח – מכובד מאוד, בטח בז'אנר האימה.

הבה נסכם:

בסה"כ לאוהבי האימה (וגם טכנולוגיה, שזה בונוס) בהחלט נמליץ לצפות בסרט זה, שהשאיר אותנו דבוקים למסך מבחינת המתח והריאליזם שבו. ישנה אפילו תחושת אי-נוחות מסוימת לכל אורכו עקב חוסר השליטה של הדמויות בסיטואציה. ישנם כמה דברים שכן הציקו ולא היו הגיוניים ברמה הטכנית, אבל זה ככל הנראה נובע מצורך לדרמיטיזציה – הצורך להפחיד ולמתוח את הצופה. נקווה שעוד יצירות הוליוודיות ימשיכו בקו האמין והמשכנע הזה, בתחום שהוא שנוי במחלוקת ואף מטריד בצורה בלתי רגילה.

• הכתבה נכתבה בשיתוף פעולה יחד עם הכותב האורח, שותף לסרטי אימה וחוקר בתחום הסייבר Dor Alt, שייעץ ועזר גם בכתבת ה-Easter Eggs המיוחדת של מראה שחורה: בנדרסנאץ'.