המבוך הזה חשוך מדי – ביקורת המשחק Warhammer Quest II

לאחר שסיימתי את המשחק הראשון הגיע תורו של משחק ההמשך

Warhammer Quest II פותח על ידי חברת Perchang Games שנכון לכתיבת שורות אלו – הוציאה לאוויר העולם עוד משחק אחד בשם Perchang שבינו לבין המשחק עליו אכתוב כאן אין שום קשר (מלבד היותם משחקים כמובן). המשחק הושק בינואר 2019 לכל קונסולה אפשרית ובניהן כמובן גם הסמארטפונים מושאי אהבתנו, במחיר של כחמישה דולרים. המשחק עצמו זכה לביקורות די צוננות ברחבי הרשת ומי שיקרא את הסקירה המלאה גם יבין למה.

עלילת המשחק מתרחשת בעולם ה-Warhammer בתקופת קץ הימים. אני לא מומחה גדול לעולם של Warhammer אבל בגדול – כוחות הכאוס פולשים לעולם, מתרחשת מלחמה גדולה בין כוחות הכאוס לשארית האנושות ששרדה (ביניהם אלפים וגמדים). אתם עומדים בראש חבורת לוחמים שהמשימה שלה היא לסייע למגר את כוחות הכאוס.

למי שתהה – אין שום קשר בין המשחקים מבחינת העלילה. אבל זה בסדר כי גם לעלילה אין קשר עם מה שנעשה במשחק יתר על המידה. הסיפור כאן משמש רק כמעין מסגרת כללית למשחק והיא נמצאת ברקע ולא מתפתחת לשום כיוון (זה תקף גם לגבי הדמויות). חוץ מביוגרפיה קצרה בצורת טקסט שמתחבאת אי שם בין התפריטים, אין לדמויות בכלל נפח. הייתי מצפה מארבעה חבר'ה שתקועים בתוך מבוך מוקפים אויבים להחליף מילה ביניהם מדי פעם או לפחות להביע רגש כלשהו, אבל כאן – דממה מוחלטת. המפתחים יכלו להחליף את הדמויות בכלי שחמט והייתה מתקבלת אותה התוצאה.

הדיאלוגים שבין חבורת הלוחמים לדמויות המשנה השונות במשחק כתובים היטב אבל גם כאן ניתן למצוא את הרדידות המאפיינת את העלילה. הדיאלוג המתקיים רק בין הדמות לקבוצה, אך לא בינה לבין לוחם בודד. הייתי מצפה מקבוצת לוחמים שנשלחה אל מבוכים חשוכים מלאי אויבים שלפחות יביעו דעות שונות אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד.

אז אחרי שהתאכזבתי מהעלילה, קיוויתי שהישועה תגיע מן המשחקיות שמאוד דומה לזו של המשחק הראשון בסדרה. בגדול אפשר לחלק את הזמן שלכם במשחק לשניים: הזמן שאתם "מבלים" במבוכים והזמן שבו אתם מסיירים במפת המשחק. חבורת הלוחמים שלכם מגיעה לעיר א' ומקבלת משימה ב' וככה מתקדמים ב"עלילה". בין לבין תוכלו לבצע משימות צדדיות, שהן בדיוק כמו המשימות העיקריות רק עם המילים "Side Quest" בכותרת. מלבד המשימות שאתם מקבלים בערים, כמיטב מסורת משחקי התפקידים אפשר גם לקנות ציוד חדש, לאמן את הלוחמים או לשכור לוחמים חדשים (בכסף אמיתי). המשחק מורכב מעשר משימות ראשיות ועוד כמה עשרות משימות צדדיות ואפשר לקנות שתי הרחבות למפת המשחק המקורית למרות שאין לי מושג למה מישהו ירצה לעשות דבר כזה.

כאשר כבר הגעתם למבוכים אז הדברים נעשים מעט יותר מעניינים. הקרבות במשחק מבוססי תורות ולכל דמות יש מספר מסוים של נקודות פעולה שבהן היא יכולה להשתמש על מנת לזוז, לתקוף, לרפא ועוד. בסוף כל משימה מקבלים שלל. זה יכול להיות כלי נשק, שריון או כסף.

השימוש בנקודות אלה הוא חידוש מעניין לעומת המשחק הראשון בסדרה בו ההתקפה והתזוזה היו נפרדות. הייתי צריך לחשב מחדש את המהלכים שלי בכל תור ולא פעם קרה שהייתי חייב לוותר על התקפה של דמות מסוימת כדי לרפא דמות אחרת, מה שיצר לא מעט מאתגרים בתוך המשחק. אבל אחרי שתיים שלוש משימות זה מתחיל להפוך לטרחה וזאת מכיוון שהמשחקיות חוזרת על עצמה והמבוכים עצמם לא מספיק מגוונים או מאתגרים. נקודת האור היחידה היא השמירה האוטומטית בסוף כל תור.

נוסף לכך, האויבים לא מספיק מאתגרים. הבינה המלאכותית שלהם גרועה ונראה שיש להם רק שני דפוסי התנהגות במשחק – ריצת אמוק לכיוונך או עמידה במקום במידה ומדובר באויב עם נשק שמסוגל לפגוע ממרחק. מרבית השלבים ששיחקתי בהם נראו כמו קטע מתוך הסרט "300" בו אני עומד במעבר צר והאויבים מתנקזים אליו כפרטים בודדים. תוסיפו לזה מבוכים משעממים שחוזרים על עצמם וקיבלתם משחק שאפשר לענות איתו אסירים ביטחוניים.

אם לא די בזאת, אז גם המערכת של עליית הרמות וקניית הציוד היא לא רלוונטית. במקום שבכל עליית רמה הדמות תקבל יכולת חדשה כמו שהיה במשחק הקודם, ב-Warhammer Quest II כל מה שמקבלים זה או תוספת לנקודות הפעולה או שדרוג למיומנויות. הדבר הכי נורא הוא שעליית רמות עולה מטבעות בתוך המשחק ויש מעט ממנו. לא פעם הייתי צריך לבחור בין עליית רמה, קניית ציוד או שדרוג כלשהו. וזה מתסכל.

הגרפיקה במשחק היא מנקודות האור היחידות במשחק  ועברה שדרוג ניכר לעומת המשחק הראשון בסדרה ומציגה גרפיקה תלת-מימדית מהטובות שראיתי במשחקים לסמארטפון. ראשית התצוגה העילית במשחק עברה מתיחת פנים והוא נראית מודרנית ונוחה יותר. התלונה היחידה שלי היא שהיא קטנה מדי לטעמי ולא ברור לי איך אין הגדרה במשחק להגדיל את הגופן.

הסביבות במשחק נראות מציאותיות מבחינה גרפית. המשחק עם האור והצל מוסיף לתחושת האפלוליות. הדגמים של הדמויות נראים מעולה ובעלי רמת פירוט גבוה מאוד וכך גם האנימציות במשחק. הבעיה היא שכל הסביבות נראות אותו דבר והן הופכות למאוסות מהר מאוד.

הפסקול במשחק הוא לא רע, אבל חוזר על עצמו מהר מאוד. בתחילת המשחק אמרתי לעצמי שהוא בכלל לא רע אבל אחרי כמה שעות הוא הפך ללא יותר מרעש רקע, בדיוק ההפך ממטרתו. אין דיבוב במשחק וחבל. הדמויות גם ככה מרגישות לא יותר מאוסף פיקסלים ללא אופי ודיבוב יכול היה להפיח מעט רוח חיים בהן. האפקטים השונים במשחק נשמעים טוב אם כי הייתי רוצה יותר גיוון באפקטים של סוגי הנשקים השונים. אבל זה לא שמשחקים אחרים לטלפונים מתהדרים בפסקול איכותי, אז לא אקשה עם המשחק בנושא.

המודל הכלכלי של המשחק הוא טוב וגם גרוע בו זמנית. כפי שכבר קראתם, המשחק עולה כסף, ומבחינתי זה בסדר גמור, כי אני מבין שבעבור התשלום אני מקבל את מלוא המשחק ללא שום הפתעות. אבל כנראה שב-Perchang Games חושבים אחרת. חוץ מארבעת הדמויות שמקבלים בתחילת המשחק, המפה ההתחלתית המורכבת מעשרה שלבים, נשקים והשריונות שאותם ניתן להשיג אצל דמויות המשנה – הכל עולה כסף אמיתי. אמנם אפשר לקנות דמויות נוספות במטבע של המשחק עצמו אבל המחירים כל כך מגוחכים שאני צריך לסיים את המשחק לפחות ארבע פעמים כדי שאוכל לקנות את הדמויות השונות ושישאר לי כסף גם להעלות אותן רמות. בשורה התחתונה, הרגשתי שבעבור התשלום שלי לא קיבלתי גרסה מלאה של המשחק.

אני מאמין שהסיפור הבא יהווה סיכום טוב לאופן שבו חוויתי את המשחק. לאחר שהשלמתי כמחצית מהמשחק, קיבלתי טלפון חדש (Lenovo Z5s) ובאופן טבעי רציתי להמשיך את המשחק על המכשיר החדש והנחתי שבגלל שהמשחק מסתנכרן עם חנות ה-Google Play ובמבצע שמירה בענן לאחר כל תור, לא תהיה לי בעיה להמשיך מאותה הנקודה שבה עצרתי. אך כמובן שזה לא עבד והאפשרות היחידה הייתה להתחיל את המשחק מחדש. בשלב הזה, השלמתי עם רצון האל ואמרתי ל-Warhammer Quest II תודה רבה ושלום ומחקתי אותו מהטלפון.