לא רמה – ביקורת לסרט "וונדר וומן 1984"

סרט הקומיקס המצופה "וונדר וומן 1984" בכיכובה של גל גדות סוף סוף הגיע לאקרנים ו-HBO Max

אני לא חושב שיש צופה חובב קומיקס אחד שיכול להגיד שהיקום הסינמטי של DC היה הצלחה, אבל מה שרבים מסוגלים להסכים לגביו, זה ש"וונדר וומן" של פטי ג'נקינס ובכיכובה של גל גדות היה אחד הסרטים הטובים של היקום והפך את הכוכבת הישראלית לפנים של DC ו-Warner Brothers. כעת, אשת הפלא חוזרת לסיבוב נוסף ב"וונדר וומן 1984", האם אחרי כל הדחיות והעיכובים ההמתנה הייתה שווה את זה? בואו נגלה.

הסרט פותח בצורה די דומה לסרט המקורי, עם דיאנה הצעירה משתתפת בתחרות מול האמזונות האחרות. סצנה די מבדרת עם מוזיקה נהדרת של הנס זימר שנועדה להכין את מוסר ההשכל של דיאנה, ככל הנראה, להמשך הסרט.

אנחנו קופצים לשנות השמונים, 1984 ליתר דיוק, כאשר רואים את וונדר וומן מצילה את המצב מספר פעמים בסתר, כולל סצנה בקניון שראינו בטריילר, וכבר מהסצנה הזו אפשר להרגיש שמצפה לנו סיפור יותר מצועצע ממה שהתרגלנו, בין אם זה בגלל הפושעים המוגזמים, הילדים שהיא מצילה, האקשן או התלבושת החדשה והמאוד ציבעונית של וונדר וומן, שככל הנראה נועדה לשלב אותה יותר לתקופה הצבעונית של שנות השמונים.

בהתחלה קצת נרתעתי מכל הקיטשיות הזו, אבל בו בזמן נזכרתי שהסרט הראשון לא היה הכי רציני וחכם- היה מדובר בסרט טוב ומבדר אך פשוט, שכמו שכתבתי בביקורת שלי, הזכיר מאוד את הסרט "קפטן אמריקה: הנוקם הראשון". אז אם הסרט החדש ייקח את נתיב סרטי ספיידרמן של סם ריימי, הייתי פתוח לרעיון אבל לצערי הרב, הסרט אף פעם לא מגיע לכזאת רמה של כייפיות.

בלי לחשוף את שאר העלילה מעבר למה שנחשף בטריילרים, סטיב חוזר לחיים (שוב מגולם על ידי כריס פיין), אנחנו מכירים את ברברה, חנונית שהופכת לנבלית צ'יטה ונבל נוסף בשם מקסוול לורד בכיכובו של פדרו פסקל ("המנדלוריאן"). כל השחקנים עושים עבודה מעולה ומרגישים מאוד מורכבים וסימפטים, במיוחד גל גדות שמראה יכולת משחק משופרת משמעותית בהשוואה לסרט הראשון.

בנוסף למשחק, לדעתי הפסקול לא רע בכלל וכך גם האפקטים. אם זאת, אני לא חושב שהסרט ממש מנצל את תקופתו בצורה טובה- למעט המתח של המלחמה הקרה, רוב תרבות הפופ ואווירת שנות השמונים מוצגים ומורגשים ב-45 הדקות הראשונות של הסרט, ושאר הסרט מרגיש כאילו מתרחש בימינו. זה לא כמו "באמבלבי" שזה מרגיש שאנחנו חיים את הסרט בשנות השמונים וזה חלק מאופי הדמויות, זה יותר מרגיש כמו גימיק עבור הסרט, כך ש"וונדר וומן 1984" לא מרוויח בעיניי את שמו.

בזמן ש"וונדר וומן 1984" כן כולל הרבה כיף, לא מעט דרמה ואפילו מוסר השכל מעניין שסוג של נרמז בתחילת הסרט, אפשר להגיד שמדובר בסרט קצת משעמם. זה לא שלא נהנתי ממנו, הוא היה מבדר, זה על בטוח, אבל זה מרגיש ששום דבר לא היה ברמה של "וונדר וומן" ושהסרט פשוט ארוך מדי.

אני יכול להבין למה סרט מסיבי כמו "סוף המשחק" צריך יותר משעתיים לספר סיפור, כי מדובר בהרבה דמויות והרבה מה לספר, אבל ל"וונדר וומן 1984" אין הרבה מה לספר, הרבה מהסרט נע בקצב מאוד איטי וצפוי, ואפילו אם אנחנו מקבלים סצנת אקשן, היא מרגישה לא ממש מרשימה בהשוואה לפעמים הקודמות שראינו את גל גדות באקשן בין אם זה בגלל כוריוגרפיה ופעלולים קצת משעממים או מצבים לא מעניינים. ישנם כמה רגעים מגניבים, בעיקר סביב השימוש בלאסו האמת, אבל אין רגעים ממש עוצמתיים עם ביצועים מרשימים כמו סצנות הקרב מהסרט הראשון. בסופו של דבר, הסרט פשוט הרגיש איטי יותר וקצב הסרט היה צריך להיות טיפה מהיר יותר וחלק מסוים שמתרכז במקסוול יכול ממש להיות מוחסר מהגרסה הסופית של הסרט כדי לחסוך בזמן.

עדיין מדובר בסרט מבדר שכולל הרבה התייחסות לדברים מהקומיקס סביב הגיבורה של DC ואפילו יש התפתחות אישית מרגשת של דיאנה, אבל זה מרגיש שהסיפור לעולם לא מגביר קצב והרבה מהאקשן והעלילה, בעיקר חלק מהדיאלוג, יותר מתאימים בסדרת CW כמו "סופרגירל" מאשר סרט ההמשך המצופה של וונדר וומן. 

סיכום

"וונדר וומן 1984" כולל משחק טוב, עוד מאפיינים של הגיבורה מהקומיקס ומוטיבים מעניינים שמובילים למוסר השכל נחמד והתפתחות נהדרת עבור דיאנה פרינס, אם זאת, הסרט ארוך מדי ולעולם לא מצליח להגביר את הקצב לפני הקליימקס. אולי זה בגלל האקשן המאכזב, העלילה האיטית, זמן הריצה הארוך של הסרט או פשוט כי נאלצנו לראות אותו על המסך הקטן בגלל הקורונה. אבל אפשר להגיד שזה לעולם לא מרגיש שאנחנו רואים סרט קומיקס אדיר נוסף בכיכובה של הכוכבת של DC וונדר וומן, "וונדר וומן 1984" פשוט לא לרמה שלה.