דאבל יו דאבל יו עף – ביקורת המשחק WWE 2K20

WWE 2K20 חוזר ובגדול

אין ספק שמישהו הוציא את העוגה הזו מהתנור חצי שנה מוקדם מדי, WWE 2K20 הוא המשחק לא גמור. כל הרשת מלאה בסרטוני באגים וגליצ'ים מבדרים ומביכים, שופט באוויר, קריסת מערכות והשוואות ל-1996, לצרובים של קונסולת ה-PlayStation המקורית, הביקורות לא מרחמות וקורעות את המשחק לגזרים כמו הקרב הראשון בין ברוק לסנר לג'ון סינה. חסר רחמים שם בחוץ, ואני שם את המשחק תופס ג'ויסטיק ונהנה מכל רגע. ברגעים אלו אתם עומדים לקרוא את הביקורת הטובה היחידה בעולם על המשחק הזה.

בשל המצב המיוחד, אלו התנאים הבלעדיים לסיכוי שתגידו לעצמכם שזה המשחק הטוב בהיסטוריה: אם גדלת על ה"Catch" בלבנון עם "One Man Gang", "Iceman", וכמובן כריס אדמס האגדי והאחים ואן אריק, גדלת והתחפשת ל-"Undertaker", הזלת דמעה בבגידה במונטריאול בקרב בין היטמן לשון מייקלס, ונחנק גרונך כששון מייקלס נאלץ לסיים את הקריירה של "ילד הטבע" ריק פלייר עם ה-"Sweet Chin Music" או בקיצור בן 40 ומעלה ששונא את ג'ון סינה. אם היו לך את כל משחקי ההאבקות עד הדור הזה, הפסקת לשחק לפני שש שנים וזאת הפעם הראשונה שחזרת לשחק. אם אתה לא מתרגש מבאגים פה ושם, תן לי שניים שלושה קרבות ואני הולך לישון. אם זיהית את עצמך בתיאור אתה כנראה תשתייך לאחוזון מאוד מיוחד שעלול להינות מהמשחק השבור הזה ואפילו להכתיר אותו כמלך הקונסולה. אם לא תברח מפה פשוט תברח. זה לא לילדים מה שקורה פה.

משחקיות

אז ככה, WWE 2K20 עובד יחסית טוב במצב של אחד על אחד וגם בקרב זוגות, יותר משני מתאבקים בזירה יוצר שגיאות מערכת בהם השחקן שלך לא מסוגל להתכוונן על יותר ממתאבק אחד ואתה תרוץ בזירה כעיוור שרירי במיוחד. הקרב בנוי מצבירה של מומנטום, אחר כך ביצוע מהלכים מיוחדים לדמות ואז תרגיל סיום. ההגנה היחידה שלך זה כפתור המהלך הנגדי (משולש בסוני, הצהוב באקסבוקס) וזה בטיימינג מדוייק חוסם את ההתקפת היריב ויוצא להתקפה משלך, כל מתאבק קיבל את התנועות שלו, ההליכה שלו, הצורה בה הוא חוטף מכות ומהלכי הנגד שלו מאופיינים עד הסוף, אני לא ראיתי אנימציות יותר טובות של דמויות באף משחק וזה כולל את משחקי ה-UFC של EA וה-NBA של 2K. כן מה שאתם שומעים, רמה נדירה של האנשה, אתה מתרגש לראות את רייזר ראמון נותן סטירה משפילה פתאום באמצע הקרב ואת ריק פלייר משחק מלוכלך ושם את הרגליים על החבלים שהוא סופר עלייך שלוש. הכל כל כך אנושי עד התנועות הכי קטנות באצבעות. הקרב די מתוסרט כמו במציאות ואם לא תלך במסלול שקבעו בתסריט זה שמולך יתאושש ויכריח אותך למלא אחר ההוראות, את המתאבקים הקלאסים קונים בחנות בתוך המשחק באמצעות צבירת מטבעות מקרבות לדוגמא רציתי לקנות את גולדברג, הוא שווה 6000 מטבעות שזה בערך עשרה ניצחונות, בסדר הוגן. הקרב מרגיש פצצה, כל מכה בצבע, האוירה מחשמלת למרות שמידי פעם יש נפילת סאונד אבל אני מעדיף משחקים כאלה שהגיעו למצויינות בקרב ונפלו בשאר הפורמטים מאשר משחקים מושלמים לכאורה אבל בזירה הם חסרי חיים. אז למי זה עוזר שלמשחק אין באגים, ויש לו מלא דברים מגניבים, מצבי משחק מגוון וכל עובד חלק אבל תכלס בזירה מולך שני גלמים רובוטים עם גרפיקה פצצה אבל בלי טיפה של נשמה. תן לי את השעה הזו שאני יכול לשחק אשכרה עם שון מייקלס שיחכה עם רגל רוקעת בפינה לטדי ביאסי שברגע המכריע יברח מהזירה ויצחק. אין דברים כאלה. יש משחקים פנימיים כשאתה על הסולם מחזיק בחגורה, או על גג הכלוב כדי לעבור לצד השני, נחמד לא כזה מעצבן, אפשר לחיות עם זה. אז זוכרים רק אחד על אחד במקסימום קרב זוגות ואתם בשמיים. אה וחס ושלום לא ברשת, לא להשתגע, מערכת מאוד עדינה.

גרפיקה

בזירה הכל נראה פיצוץ, תאורה משתנה בהתאם לזירה, הקהל נראה מדהים, הכי טוב מכל משחקי הספורט כולל NBA2K, המתאבקים חלקם נראים מושלם חלקם טוב מאוד ויש כאלה של נו בסדר, מה שמציל את כולם זה הטקסטורות והתאורה על הבגדים, כל העור והפלסטיק והנוצצים נראים פגז. מחוץ לזירה נגיד במצב "My Career" הכל חוזר לתקופת ה-PlayStation 2, כאילו קפצת אחורה בזמן יותר משער שנים עם דיבורים רק בהזזת פה וטקסט וטקסטורות מהגיהנום. בסדר לא גמור המשחק מה נעשה, שיחררו את האמנים הביתה ולא היה בסטודיו אף אחד חוץ ממארינה. בקיצר ברגע האמת זה נראה מדהים ושיצקצקו המצקצקים.

סאונד

משימה לא פשוטה להושיב את השדרנים על הקרב. 30 שנה של משחקי ההיאבקות ואף אחד עדיין לא מצליח לעשות את זה. אבל יחסית סביר, יש רגעים שיש חשמל ויש רגעים שששון הוריד את השאלטר, בתוך הקרב יש דגימות סאונד לא רעות של מכות ונפילות, הקהל מגיב פה ושם אבל מכל המשחקי ההיאבקות זו הרמה הכי סבירה שנתקלתי. יכל להיות יותר גרוע. החוויה עוברת. חסר לי הקולות של המתאבקים באמצע הקרב, לפעמים נפלט איזה וווואווו של ריק פלייר וזה שווה הכל.

מצבי משחק

מצב המשחק היחידי שאתה עוד יכול לשחק יחסית בלי תקיעות ובלי שתמצא את עצמך עף מהמשחק למסך הכחול של הסוני הוא מצב "Showcase".

הפעם אין שם שום סיפור, זה פשוט לעלות בסולם קרבות מול כל מיני סוגי מתאבקים מאגדות ועד מתאבקים של עכשיו. לא השקיעו בזה כלום. הכל כמו המגדל ב-Mortal Kombat. דרגות שונות של קושי עד הרמה הכי גבוהה. אין סיפור אין כלום. אבל זה כיף כמו פעם שהיה 20 מגה משחק. זה לא משחק שאתה משחק בו עם שמירות וכאלה הכל קורס מסביב, תן כמה אגרופים ותתחפף.

מצב הקריירה בו אתה בונה מתאבק ומתאבקת ורץ איתם את כל הדרך מזירות קיקיוניות עד לזירה המרכזית לא באמת מחזיק רבע שעה בלי להיתקע או משהו אז כמו שאמרנו לא שם נמצאת הישועה.

סיכום

WWE 2K20 הוא משחק לא גמור עם מלא באגים אבל בזירה נותן חוויה שלא חוויתי ממשחקים שקיבלו ציונים גבוהים יותר מקהל המבקרים. האנימצייה של הדמויות כל כך מדוייקת והאופי שלהם יוצא החוצה וזה שווה הכל, אין בו כלום חוץ מזה, כמו מסעדה שבאים אליה לאכול רק את הסטייק. אבל איזה סטייק. זה משחק לאנשים שלחצו על הדיסק עם היד שהסוני יקרא אותו, זה לא לילדים מתחת לגיל 40.