סקס, סמים וסושי – סיקור המשחק Yakuza 0

חברת המשחקים הותיקה SEGA, יצרנית סדרת המשחקים היפנית והמצליחה – יאקוזה (Yakuza) חוזרת עם משחק נוסף בסדרה, Yakuza 0, לצד השישה האחרים, המביא לנו מנה גדושה של המון מכות, קומבואים, מייקל ג'קסון ואוכל, המון אוכן, לצד סיפור שלוקח אותנו להתחלה. אז לגמו כוס סאקי, נשנשו סושי ותנו כבוד, אחרת תאבדו אצבע.

אם יש משהו שהיפנים מאוד אוהבים במשחקים שלהם מלבד אלימות שלא נגמרת, דמויות עם מוסר שנוי במחלוקת, בנות 12, ואכילת ראש בקטעי מעבר שלא נגמרים – זה להוציא סיקוולים ופריקוולים, ממש כמו בעולם הלא נגמר של Final Fantasy ו-Kingdom Heart.

כך גם בסדרת המשחקים הותיקה שעוסקת בעולם המסתורי של המאפיה היפנית – היאקוזה, שרץ לאורך השנים על קונסולת הפלייסטיישן לדורותיה. "יאקוזה 0", הפריקוול האולטימטיבי של הסדרה לוקח אותנו אל צעדיהם הראשונים של הגיבורים שכולנו אוהבים (לראות איך הם הולכים מכות) קיריו (Kiryu) – איש היאקוזה נטול הרחמים מצד אחד ומלא חמלה ומוסר מצד שני, ושל מאג'ימה (Majima) מנהל מועדון אקסלובי כיום ואיש יאקוזה לשעבר, אשר רוצים פחות או יותר את אותו הדבר – לחזור אל חיק היאקוזה אחרי שהורחקו – כל אחד מהסיבה שלו.

Story Time

השנה היא 1988, המקום הוא יפן והיאקוזה – ארגון פשע יפני ידוע לשמצה ששולט פחות או יותר בכל דבר שאפשר לשלוט ביפן. סיפורנו מתחלק ל-2 סיפורים שבסופו של דבר משתלבים האחד בשני וסוללים את הדרך לשאר המשחקים בסדרה.

בחלק הראשון אנו מגיעים לעיר Kamurocho הפיקטיבית שם אנו פוגשים בקיריו היפני והחביב עם אמות מידה, מוסר ונאמנות מטורפות, עושה את מה שהוא עושה הכי טוב – גובה חובות באיומים וסדרת אגרופים. מה שהתחיל כסחיטה פשוטה שמתרחשת בכל יום עשרות פעמים, הופכת לרצח הממיט בושה וקלון על משפחת Dojima הגדולה (כי ככה זה עובד שם) של קיריו. כמובן שדבר כזה לא מתקבל על הדעת מבחינת הקפטנים של המשפחה והאשמה (והעונש) נופלת על אביו המאמץ, Kazama, המשנה לראש משפחת Dojima. קיריו יודע שלא הוא עשה זאת ובשביל להציל את הכבוד של המשפחה ואת אביו, הוא מחליט להעניש את עצמו ומנדה את עצמו מהיאקוזה, דבר שאולי נחשב לעונש קיצוני במיוחד, אבל נותן לו את האפשרות לחקור מי באמת רצח את האיש ואיך זה קשור לפיסת נדל"ן מסטורית.

בואו נעלה על הרכבת המהירה ונגיע אל החלק השני המתרחש בעיר אוסקה, בה נפגוש את גורו מג'ימה (Goro Majima), שמצד אחד הוא האיש הכי חם בסצנת הלילה היפנית שמנהל את מועדון הלילה המצליח "קברט", הידוע במארחות שלו והמוטו "הלקוח הוא המלך", ומצד שני הוא גם אחד שגורש ממשפחת Shimano, הנמצאת תחת משפחת Tojo העצומה בגלל פקודה שלא ביצע. מג'ימה מוכן לעשות הכל בשביל לחזור אל חיק היאקוזה ואחרי תקופה ארוכה של תחנונים הוא מקבל הזדמנות – קודם כל הוא צריך לגייס 100 מליון ין, דבר שכולם חשבו שבחיים לא יקרה עד שזה קרה, ואז לעשות את הדבר שהוא הכי הכי לא רוצה – להתנקש במישהו. בחוסר רצון הוא לוקח את ההצעה ויוצא להתנקש במישהו שלדעתו ככל הנראה מגיע לו לסיים קריירה. כמובן שכאן הכל חייב להסתבך וללכת לעזאזל.

עד כאן הסיפור, מכאן מתחיל המשחק.

 Yakuza 0 הוא משחק עולם פתוח עם יכולת פיתוח דמויות המתפצל ל-2 עלילות ומתרחש כאמור ב-2 ערים. מפות הערים קטנות מאוד יחסית למשחקי עולם פתוח ואותן ערים מרגישות יותר כמו 2 שכונות גדולות. אבל אל תטעו, החברים מיפן יודעים מה הם עושים וגם יודעים איך לדחוס כמה שיותר, והשכונות הגדולות הללו מלאות בכל כך הרבה דברים שזה מטורף! כמו שאמרתי המשחק בסופו של דבר הוא משחק בו אנו הולכים מכות, צוברים כסף, עושים שליחויות לא קשורות ומפתחים את הדמויות, בזמן שהעלילה לוקחת אותנו לטיול הזוי מלא רבדים. אמנם הסיפור מתרחש ומתנהל בדרך שנראית לנו קצת לא קשורה (אפרט בהמשך), אך אנו נחשפים לעומקים וטוויסטים מפתיעים ששואבים אותנו פנימה יותר ויותר למרות שהמשחק כולו ביפנית עם כתוביות באנגלית. 

העלילה משחקת כאן תפקיד בולט, ורובנו הגענו לכאן מהסיבה הפשוטה שאנו צריכים לפרוק זעם על כל מיני עברייני צעצוע בסדרת קומבואים מהנה. לקיריו יש 3 סגנונות לחימה שונים המזכירים יותר אומנויות לחימה וקונג פו עם קומבואים מיוחדים ומכות עוד יותר מיוחדות אשר ניתנים לפיתוח וחיזוק ככל שהמשחק מתקדם בין אם זה עליית שלבים או פשוט עם התקדמות העלילה:

• Brawler – הסגנון המוכר משאר המשחקים המשלב מכות חזקות, מהירות שלא נותנות צ'אנס.
• Beast – סגון סופר חזק ואיטי המפיל אויבים במהירות אך גם חשוף להתקפות.
• Rush – סגנון לחימה מהיר עם מכות יחסית חלשות יותר מהשאר אך מגיעות ברצף גדול יותר שמפצה על חולשתן.  

גם למג'ימה יש 3 סגנונות לחימה אך הן יותר הולכות בכיוון של לחימת הרחוב "מלוכלכת" מאשר אומנות הלחימה הקלאסית:

• Thug – יאללה מכות, ההגדרה הכי טובה לסגנון שמתנהל בלחיצה מפוזרת אבל קטלנית.
• Slugger – סגנון לחימה שיותר שם בפוקוס דברים שאפשר להכות איתם או להשתמש בהם.
• Breaker – סגנון לחימה שמזכיר יותר תנועות ריקוד.

לכל אחד מהלוחמים שלנו אפשר לפתח את היכולות, את ההתקפות וגם את תוחלת החיים ככל שמתקדמים בעלילה וצוברים כסף, אם בהתחלה ידענו רק לתת אגרוף, עד אמצע המשחק אנו נהיה מכונת הרג נטולת רחמים. מערכת הפיתוח מבוססת ברובה על "יכולות תמורת כסף" שאולי בהתחלה נראית בלתי מושגת ולא הגיונית – מתפתחת במהירות ודואגת שהמשחק יהיה מהנה, אלים ובמקומות מסוימים גם מאתגר. למה במקומות מסוימים? כי בשלב מסוים מבינים את השטאנץ של הקומבואים והם לא מרגשים\מחדשים\מתפתחים יותר מדי, אך עדיין מהנים בטירוף ואם רוצים ליצור קצת יותר עניין, ניתן להחליף תוך כדי לחימה את הסגנונות.

בשביל להרוויח כסף ויוקרה (על מנת שניתן יהיה לפתח את הדמות) לא חייבים רק לרוץ עם קו העלילה הראשי, אלא גם ליהנות מכל משימות הצד והמשחקונים שפזורים בכל חור.
זוכרים שאמרתי שהיפנים יודעים איך לדחוס דברים ושהם גם קצת ביזארים? אז בין כל המשימות צד, ללכת מכות עם אנשים רנדומלים בשביל כסף, או בשביל להציל אנשים ואז לקבל כסף, אנו נשתתף בתחרויות קריוקי, תחרויות ריקודים ודיסקו, נדריך אנשים איך לדבר ולהתנהג, נשחק משחקי מחשב משנות ה-80 עם גרפיקה בהתאם ,נדוג, נציל משחקי מחשב חטופים, נחזיר מוסר לנערות, נצפה בסרטים עם נגיעה אירוטית (כן, כן), נתחרה במרוצים של מכוניות על שלט, נגן על מייקל ג'קסון ועוד ועוד ועוד ועוד.

כמות משימות הצד במשחק והמשחקונים שיש במשחק הזה היא לא נורמלית ואני מזהיר מראש – אתם עלולים ללכת לאיבוד בכל הדברים שלכאורה נראים קטנים וצדדים ולשכוח לחלוטין מהעלילה המרכזית.

בשביל שכל זה יקרה, עטפו החברים מ-SEGA את המשחק בגרפיקה מרהיבה שבקלות ניתן לראות שהם השקיעו בטירוף, ממש עד רמת הנקבוביות של הזקן וקטעי סרטים (אמנם ארוכים יחסית) שבקלות מעניקים חוויה של צפייה בסדרת טלוויזיה איכותית ומרתקת. מצד שני הם השאירו את הדמויות לעיתים "רובוטיות" ומגושמות, שבהמון קטעי ריצה ומרדף הן פשוט נתקעת בכל מיני אלמנטים איזוטרים שקצת דופקים את החוויה.
לצד זה נכנס אלמנט של מה ששומעים שמתחלק ל-2 – הראשון זה הדיבוב. כל המשחק דובר יפנית ובחלקים מסוימים עובר רק לכתוביות ללא דיבוב שאולי מוסיף לאוטנתיות אבל גם מסיט את תשומת הלב לקריאה, ואנו מפספסים את מה שקורה על המסך. החלק השני זאת המוזיקה, שברוב המקרים עושה את העבודה שלה כיאה למשחק אקשן אבל בלא מעט מקרים התאמת הסאונד פשוט לא נכונה. אם לדוגמה אנו חוזים בסצנה מלאת מתח ודרמה – מוזיקה רומנטית לא מתאימה בשום פנים ואופן, וגם להפך, לסצנה רומנטית או דרמתית לא מתאים לשים מוזיקה קצבית שמתאימה לקרב נגד בוס, חבל שהם נופלים במקומות שכאלה.

בשורה התחתונה, Yakuza 0 שפותח את כל הסיפור של קיריו ומאג'ימה לאורך כל המשחקים שיצאו עד כה הוא משחק מהנה וכיפי מבחינת האקשן, המכות ומשימות הצד, גם  הסיפור שמוביל את הכל עשוי וכתוב היטב ולא משאיר רגע אחד של ירידה, הם יודעים איך להכניס את הטוויסטים והפאנצ'ים בדיוק בזמן ולהוביל את השחקן הלאה. הגרפיקה בהחלט מושקעת ומנוצלת באופן מושלם לאורך המשחק, דבר שאי אפשר לומר על המוזיקה והדיבוב שעושים לנו חיים קשים מפעם לפעם.