נופל מהמקור – ביקורת החידוש Ys: Memories of Celceta

אחד ממשחקי התפקידים היותר מוצלחים של ה-Vita לא מצליח להתרומם לאותה רמה על ה-PlayStation 4

Ys: Memories of Celceta ל-PlayStation 4 הוא חידוש של המשחק Ys: Memories of Celceta ששוחרר במקור עבור קונסולת ה-Vita של Sony ב-2012 על ידי חברת Nihon Falcom, כאשר החידוש פורסם על ידי חברת Marvelous Europe באמריקה. הקונסולה לא החזיקה הרבה כותרי תפקידים לאורך שנותיה, אבל Ys: Memories of Celceta נחשב לאחד המוצלחים. בעוד שהוא לא היה משחק מסובך במיוחד, מערכת הקרב שלו הייתה פשוטה להבנה ומהנה, העולם היה צבעוני, ומספר מערכות תומכות כמו שיפור כלי הנשק היו קלות ויעילות. השנה הגרסה המחודשת הגיע למערב, ולי יצא לנסות אותה. לא לקח לי יותר מהסצנה הראשונה של המשחק בבשביל להבין שאנחנו לא קיבלנו חידוש מושקע במיוחד לצערי.

גיבור המשחק הוא אדול, וכמו לא מעט גיבורים של משחקי תפקידים יפניים, הוא מתחיל את המשחק כאשר הוא סובל מאמניזיה. הוא לא יודע היכן הוא, מי הוא, או איך קוראים לו, וכתוצאה מכך אנו נעבור את המשחק יחד איתו בזמן שהוא משיג חזרה את זכרונותיו. המשחק מקיים ביבשת סלאסטה, יבשה אשר מכילה בתוכה יער עצום מימדים אשר אף אחד שנכנס אליו לא יוצא. אדול, מסתבר לנו, הוא היחידי אשר הצליח לחדור לעומק היער ולחזור משם בחיים, אבל משהו קרה לזכרונות שלו בתהליך. בעקבות נסיבות חדשות והבטחה לפרס גדול במיוחד, אדול וחברו דוראן מסכימים לחזור חזרה ליער והפעם במטרה למפות אותו עבור הממשלה. המשחק אינו משחק ארוך במיוחד, וקצר מאוד יחסית למשחקי תפקידים מודרניים. ניתן לסיים אותו תוך 25-30 שעות, אבל במקרה שלנו זה יתרון. מצב זה גורם לכך שהסיפור נע קדימה מהר למדי, ולא יעברו שעתיים שלוש לפני שהוא זורק עליכם תפנית נוספת או איזה מידע מעניין. הסיפור בכללותו הוא מאוד בסיסי, והדבר היחידי שבאמת שומר עליו מעט יוצא דופן זה הזכרונות של אדול. לאורך המשחק אנו נגלה את הזכרונות שלו מפוזרים ברחבי העולם, ונוכל לאסוף אותם על מנת ללמוד יותר על מה שקרה לו. אני אהבתי את המנגנון הזה, כיוון שהוא מבין הדברים המעטים אשר באמת גרמו לי דחף לרצות להמשיך לשחק.

הסיבה הראשונה לחוסר העניין שלי נעוצה בגרפיקה של המשחק. היא פשוט נוראית לימינו, ואני לא מצליח להבין מדוע. הגרפיקה של הדמויות כל כך מלבנית ובסיסית, שזה ממש היה קשה לי לראות פיזית במשחק אשר מיועד ל-PS4 מחברה אשר הוציאה משחקים יפים בעבר. אפילו על ה-Vita היו משחקים אשר נראו טוב יותר, אפילו על ה-PlayStation 2 שיחקתי במשחקים עם גרפיקה זורמת יותר ותנועה אמיתית יותר. האנימציות ממש מעטות, ומה שכן יש הוא שוב ממש בסיסי. הפה של הדמויות לא נפתח בשום שלב במשחק, גם כאשר הן מדברות עם דיבוב, ולפנים יש אולי שלושה סוגי אנימציה שונים אשר משומשים לכל השיחות. קטעי המעבר סובלים בדיוק מאותן בעיות, והם חסרי אנרגיה גם כאשר הם מראים הכנה לקרב בוס או שקורה משהו אשר אמור להיות מלהיב או מסתורי על המסך. העירות, האגמים, היער, הכל פשוט נראה מיושן. פלטות הצבעים גם דהויות, מה שגורם להרבה מאוד מבנים ואזורים להראות דומים אחד לשני, מה שמונע מהמשחק להראות מגוון. ובמשחק אשר מתקיים רובו במיקום אחד מרכזי, הייתי מצפה שהם יפעלו שהוא יראו יותר מגוון מזה.

והנה הגענו למערכת הקרב. מי מכם שקרא את הביקורת שלי על Trials of Mana זוכר שדיברתי שם שהמשחק הוא יותר משחק מכות מאשר תפקידים, ושהיה ברור שהמיקוד הוא במערכת הקרב ולא בסיפור או בדמויות. ובכן, יש לנו ב-Ys: Memories of Celceta מערכת קרב דומה, אשר מתקיימת בזמן אמת עם קומבואים קצרים ומתקפות מיוחדות, וגם התוספת של מתקפה אולטמטיבית חזקה במיוחד. אבל יש הבדלים בולטים גם בין השניים, כאשר פה יש הבדל ברמות נזק לאויבים שונים בהתאם לאיזה סוג של זק אתה יוצר. כל שמות מתמחה בסוג מסוים של נזק, וכל יצור רגיש לסוג מסויים של נזק. התקפה של יצור עם סוג הנזק שהוא חלש נגדו (עם הדמות המתאימה בעצם) מגבירה משמעותית את הנזק שהוא יספוג, ואת הקרבות לקלים יותר. יחד אם זאת, הדמויות בהן אנחנו לא שולטים באותה העת נמצאות עיין של השטח ונלחמות, אז כאשר מתמודדים עם מספר אויבים מסוגים שונים בו זמנית, חשוב לתזמן מתי מחליפים דמות ולתכנן מהיכן לתקוף, יחד עם ההקפדה לפעול בשיטת "הפרד ומשול". עם שליטה מלאה על המצלמה ומקומות רחבים יחסית להילחם בהם, ניתן לנצל את היכולת של חלק מהיצורים לרדוף אחרינו על מנת לטפל בהם לפני שעוברים לאחרים. השילובים הם כן מהנים ומערכת הקרב כן שמרה אותי מעוניין במידה מסויימת, אבל לא כמו Trials of Mana אין שום דבר נוסף במשחק. מה שכן בניגוד לאנימציות במהלך קטעי המעבר, אנימתיות הקרב טובות יותר וכן מעבירות את התחושה של זרימה בקרב דבר שלא אהבתי לגבי הקרבות לעומת זאת, זה המהירות בהם יצורים מובסים מופיעים מחדש. פחות מדקה אחרי שהבסתי את האויבים שמולי, במידה וחזרתי שוב דרך אותה המסלול (מה שקורה הרבה) הם יופיעו שם שוב, וזה ממש מתיש בשלב מסוים להילחם נגדם שוב ושוב כאשר אני רק מנסה להמשיך הלאה במפה.

לבסוף, Ys: Memories of Celceta הוא לא משחק תפקידים מוצלח במיוחד. מערכת הקרב שלו מהנה למרות הפשטות שלה, וסקרן אותי לדעת איזה עוד מתקפות מיוחדות אלמד ואיך עוד אוכל להשתמש בהם ולהתחזק, והמנגנון של הזכרונות היה יוצא דופן, כאשר הייתי בתמים סקרן לגבי מה עוד הם יגלו לי. אבל הסיפור בכללותו הוא גנרי עד כדי שעמום, הגרפיקה נוראית עבור ה-PS4, האנימציות של קטעי המעבר ושל הדמויות בכללי בסיסיות וחסרות ארגיה, והמשחק קצר ממש יחסית למשחק תפקידים.