נא לחגור – ביקורת לסרט זומבילנד: ירייה כפולה

אחרי 10 שנים, הגיע הזמן לחזור אל אפוקליפסת הזומבים הקורעת מצחוק והחוקים לשרוד בה עם "זומבילנד: ירייה כפולה"

ז'אנר הזומבים הוא בין הז'אנרים שהכי עמוסים בסרטים בתעשיית הקולנוע, נראה שכמעט כל שבוע אנחנו מקבלים סרט או סדרת זומבים חדשה. אבל מדי פעם אנחנו מקבלים משהו די מיוחד ובלתי נשכח בין כל ערימות הגופות של המתים המהלכים ובני האדם המבותרים, וביניהם היה "ברוכים הבאים לזומבילנד", סרט קומדיית האקשן משנת 2009. הסרט היה הצלחה מסחררת ומעריצים צעקו לסרט המשך וקיבלנו "זומבילנד: ירייה כפולה", שהגיע עלינו רק היום. האם 10 שנים היו יותר מדי? בואו נגלה.

"זומבילנד: ירייה כפולה" מתחיל עם ג'סי אייזנברג, כרגיל מקריין את המסע שלהם בעולם האפוקליפסה כאשר הוא מודה לנו שבחרנו לראות את הסרט שלהם בז'אנר הזומבים העמוס בזמן שהוא מסביר על סוגים חדשים של זומבים באפוקליפסה, רעיון חכם להוסיף קצת גיוון לסכנות של הסרט וגם באופן מסוים להזכיר משחקי זומבים כמו Left4Dead, והכל מוסבר בצורה אלימה, מבדרת ועקובת דם.

הוא ממשיך לקריין בזמן שארבעתם מסתערים על הבית הלבן כדי לכבוש אותו כביתם החדש. אנחנו מקבלים מונטז' בהילוך איטי מבדר (אבל לא מבדר ויצירתי כמו המונטז' של הסרט הראשון) וגיבורינו מבלים בבית הלבן במשך מספר שנים, מה שמוביל להרבה רגעים מצחיקים ולתפנית הראשונה של הסרט- ויצ'יטה (אמה סטון) וליטל רוק (אביגייל ברסלין) מחליטות לצאת חזרה אל הדרך אחרי שהרגישו חנוקות מהגברים של הקבוצה, טאלאהאסי (וודי הרלסון) בתור הדמות האבהית וקולומבוס (ג'סי אייזנברג) שנהנה משגרה חזרתית ומשעממת. העניינים מסתבכים כאשר ליטל רוק בורחת עם בחור היפי שהכירה בדרך וכעת שלושת החברים, ביחד עם בלונדה טיפשה שמתחבאת במקררים, יוצאים להציל אותה לפני שתמות באפוקליפסה המסוכנת בגלל, כפי שטאלאהאסי מציין זאת, "פאקינג פציפיסטים".

מה שאהבתי בסרט ההמשך זה שמרגיש שלא חלף זמן בכלל מאז הסרט הקודם, השחקנים לא מרגישים עייפים ומותשים לעשות את הסרט, זה מרגיש שהארבע שמרו על קשר טוב במשך עשר השנים האלו והם פשוט ממשיכים את ההרפתקאות שלהם יחדיו. כל השחקנים עושים עבודה נהדרת בתפקידים שלהם, סטון נותנת לנו את הציניות האהובה שהכרנו ממנה עוד ב"באה בקלות", הרלסון קורע מצחוק עם חלק מהמשפטים הקליטים והבדיחות הקורעות ביותר מצחוק של הסרט וג'סי אייזנברג ממשיך לשחק נהדר את החנון המוזר שלמדנו כבר לצפות ממנו. אביגייל ברסלין שונה ממה שזכרנו אותה, הגיוני בהתחשב שמדובר בילדה שהתבגרה לאישה צעירה, אבל היא עדיין עושה עבודה לא רעה בסרט, אפילו עם כמות הזמן מסך המעטה שלה.

אנחנו גם מקבלים הופעות של דמויות חדשות בכיכובם של רוזריו דוסון, זואי דויטש, לוק וילסון, אוון ג'וגיה ותומאס מידלדיץ', והם כולם קורעים מצחוק ומתאימים לרוח הבידור והאלימות של זומבילנד.

למרות שהטריילרים הראו את החבורה חיים באפוקליפסה בנחת וכיף, ורבים חשבו שהסרט גורם לזומבים לא להראות מאיימים כמו שהם היו בסרט הראשון, הזומבים החדשים כן מצליחים להוסיף הרבה מתח לסרט אקשן האימה. כמה שהנחתי שהחבורה תמיד תשרוד לא משנה מה, היו מספר רגעים שהייתי ממש במתח ולחץ שאחד מגיבורינו הולך להינשך, אז ריספקט לכותבי הסרט (שהביאו לנו גם את "דדפול") שהצליחו להחזיק אותי על קצה המושב.

הסרט לוקח את החבורה למספר מצבים מלאי אקשן וקומדיה, בדומה לסרט הראשון, שלפעמים יכולים להרגיש כאילו הם נמתחים יותר מדי, אבל הם כן כוללים הרבה הומור נהדר שפשוט קרע מצחוק את הקהל, ואפקטי האלימות הם מאוד מבדרים ומבוצעים בצורה טובה מאוד, בעיקר בשילוב עם מספר אפקטים פרקטים נהדרים, שאני תמיד שמח לראות, בעיקר בסרט זומבים.

בסוף אנחנו מגיעים לקליימקס הסרט, שהיה מאוד מבדר עם אקשן, הומור ודם ברוח אחד מיוצרי ז'אנר "קומדיית אימה" ואחד מסרטיו הטובים, סם ריימי ו"צבא האופל", עם אלימות ואקשן יצירתי בשביל סרט זומבים, משהו שלא ציפיתי לקבל בסרט המשך ל"זומבילנד" אבל באופן מפתיע אנחנו מקבלים מספר חיסולים מאוד יצירתיים וסיום מגניב שמקושר לדברים קודמים שקרו בסרט, ואנחנו מסיימים את החוויה עם חיוך על הפנים והרבה גופות מתות מפורקות.

סיכום

כשנכנסתי לסרט "זומבילנד: ירייה כפולה" הייתי כבר בהיכון להתאכזב, הרי איך אפשר להצליח לתפוס את הקסם וההומור של הסרט המצוין מלפני 10 שנים? אבל להפתעתי הרבה, הסרט מצליח לעשות זאת ולספק לנו עוד סרט זומבים מלא אקשן והומור.

ישנם מספר רגעים שאולי קצת נמתחים ולא הכי מצחיקים, אבל הסרט מפצה עליהם עם רגעים מרעננים של אקשן עקוב דם והומור קורע מצחוק מצוות השחקנים הנהדר שגורם לחוויה להרגיש כמו טיול שנתי בסוף העולם. רק אל תשכחו, לחגור חגורת בטיחות (חוק מספר 4).